מפגש שני, הראשון היה לקפה...לא הצלחנו להגיע בכלל לקפה, אף אחד לא היה צמא אבל שנינו יצאנו רטובים.
אני שולח לה הודעה "אני קרוב אליך"
שיקגו עונה לי "איפה אתה?"
אני כותב לה "אני ברחוב @&#"
שיקגו עונה לי " אני שמה טייץ ויורדת"
אני עונה לה "בלי תחתונים"
שיקגו מגיעה תוך כמה דקות, נרגשת, מחוייכת, מתעופפת לה קצת בין פסיעה לפסיעה.
הגופים שלנו נפגשים, כאילו הם כבר מכירים שנים.
שיקגו לא מפסיקה לנשק אותי, ללטף אותי בגב, בישבן וברגליים.
אני בודק אם היא עמדה בבקשה, בודק שאין בד מיותר בין רגלייה.
הרחוב הוא רחוב הומה אדם במרכז תל אביב. שלהי הערב, אנשים מטיילים עם כלביהם, משוחחים בטלפון או יושבים בבתי קפה ומספרים על היום שהיה, רעש הרחוב לא מותר ספק שאנחנו לא לבד.
אני מושיט יד מאחורי גבה, דוחף את אצבעותי לבדוק את הרטיבות, מגשש בפעם הראשונה לשפתיה מחפש את נקודת המפגש שלהם, מותח את השפה הימנית, מכניס קצה של אצבע פנימה, מרגיש את הרטיבות והחום, בודק את השפה השמאלית, מותח אותה הצידה.
עם האצבע השניה מחדיר קצת ומושך אחורה, מחפש לי מקומות רגישים על השפתיים העליונות והתחתונות, דוחף עוד קצת אצבע אבל לא מכניס פנימה, משחק ומסתובב, משחק וקצת סוחט ...היא פולטת נוזלים שמטפטפים לי על קצות האצבעות.
אני מרגיש את החמימות וההתרגשות שלה.
היא מתביישת, נבוכה, מתקפלת לחזה שלי, מנסה להתחבא, להתחפר בו מהרחוב הסואן.
ההתרגשות ניכרת, המבט של האנשים מאחורי גבה מעורר את המיצים והמבוכה.
אני אומר לה, פומביות המועדון זו לא פומביות הרחוב, היא שוב קורסת לתוך עצמה ומצחקקת.
אני ממשיך, לחקור, לחפש...דוחף שני אצבעות ומוביל אותה הצידה, התחלנו ללכת לכיוון ביתה.
היא לא מבינה מה לעשות, המילים מתבלבלות לה, הגוף מגיב אבל אין לה שליטה.
אני לוחץ עם היד, מכווץ את האצבעות, והיא מתכווצת יחד איתי, פולטת מלל של מילים, מבלבלת לעצמה את המשפטים.
אני קשוב לכל הברה שהיא מוציאה, לכל תת תנועה שהיא משדרת.
הגענו לדלת הבניין, שיקגו פותחת את הדלת במהירה, לוקחת אותי בכוח פנימה, למחסה מפני המבטים והסביבה, קופצת על שפתיים, מוצצת אותם, מלקקת, שואבת כל פיסת עור .
אני מחזיק עם הרגל את הדלת פתוחה, לא נותן לה מחסה מלא, אבל שיקגו מושכת רוצה לברוח פנימה.
אני אומר לכי, תעלי, את תאחרי לעבודה, תחליפי את הטייץ הספוג בנוזלים, שימי תחתונים...אנחנו עוד נפגש שוב בקרוב.