זה לא בלוג!

מקרה אמיתי🤦🏼‍♂️

מדובר כאן בקירח ורווק...שהצבע היחיד שהוא מבין בו הוא שחור.

יש איזו תחושה מעניינת בתקופה בה המיניות שלך גועשת כמו הר געש לפני התלקחות גדולה.

הצרכים הסדיסטים אפילו מקבלים גוונים מיניים פרופר.

החיפוש הרבה פעמים דומה לחיפוש המתנה המושלמת לחג, בערב חג בקניון מרכזי כאשר הוא מפוצץ אנשים עד אפס מקום - כולם

 דוחפים,

עצבניים,

כועסים,

איטיים,

סתם כאלה שנכנסו בטעות,

בהלם,

מבולבלים,

אדישים,

מהורהרים

 והעיקר פוחדים...פוחדים שהקניון יסגר ולא יקנו את המתנה.

אבל אצלי זה יש דווקא תחושה של הרפתקאנות, והתחושה הזו פותחת דלתות של חנויות חדשות בקצב הרבה יותר מהיר מאשר הן נסגרות.
לפעמים אפילו דלתות לחנויות שלא חלמתי שאני אמצא בקניון הכל כך גדול על פניו - מה שנקרא חנויות בוטיק או באזר מכירות רב משתתפים.

ואולי החלק הכי חשוב שותפים למסלולים נשים או גברים שמחפשים בדיוק כמוני ואנחנו יחד מנעימים את הזמן אחד לשני - פשוט חברים.

כנראה הרצון למצוא את המתנה המדוייקת לא מבלבל איתי ומשבית לי את הדרייב.
אין פזרנות יתר וכל הכסף בכיס מחכה למתנה הזו.
אולי הדבר היחיד שמפריע לי זה המסלול הארוך וכמה סבלנות הוא דורש...סוג של מבחן עצמי בדחיית סיפוקים.

אני תמיד שואל את עצמי כמה זמן אוכל להחזיק?

תרצו לנחש?

תמונה ליחס

איך את דוקרת בצביטה, בת ז*נה חכמה.

איך בא לי להוריד לך סטירה!

איףףף, איך אני לא סובל בראטיות!

איך את מחפשת אצלי את הנקודה, לוחצת ולא מרפה.
איך בא לי למשוך לך בשיער, להוריד לך שערה,שערה!

איףףף, איך אני לא סובל בראטיות!

איך את מסובבת את הסוגיה, בשליטה בלי שום בעיה.
את כבר רטובה! איך באה לי לתת לך פוסי סלאפ בשחלה!

איףףף, איך אני לא סובל בראטיות!

איך את זורקת לי עוד ועוד מילה, ובאותו הזמן את התחתונים את מרטיבה.
איך בא לי לדחוף לך שם איזה רגל או אמה!

איףףף, איך אני לא סובל בראטיות!

איך את מוציאה לי את הקישקע עם המסרגה, חופרת לי את הנשמה, מעלה לי את החפפה... והסדיסט אוי הסדיסט.
איך באה לי לתת לך וואחד אהבה שתעשה לך איזה קצר במגרה,
תשקיט את המחשבה,
תרגיע את ההרגשה,
ותשפריץ לך את הנשמה.

איףףף, איך אני... בראטיות.

כי את הצרה שלי,
הנזק המוחי שבעלותי,
הדלק לסדיסט שבתוכי.

יאאא...אלוהההים, תן לי כוח🤦🏼‍♂️