זה לא בלוג!

^{תמונות מהסין האחרון...היה אחד הסשנים החזקים שהיו לי.}

אני מודה שאני אדם קורא, לכן תוך כדי חיפושי להכיר אני קורא פוסטים, דיונים וגם בלוגים של אנשים (בכלוב), באופן טבעי יוצא שזה בעיקר נשים.
לפעמים יש אוצרות אינפורמטיבים יוצאים מן הכלל ולפעמים פשוט יש כתיבה אותנטית מהלב ומהמעיים, אבל לפעמים יש פשוט תוכן תשומי...לא תמונת ציצי- תחת הרגיל ולא תמונות אוכל וטיולים אלא תוכן בדסמי קשוח שהצד הנשי כותב (גבר אם יכתוב, יקבל סקילה ותלייה בכיכר העיר) על סיטואציות כוחניות וחסרות רסן כמו הרפתקאות מיניות מוגזמות, אונס, עינוי,סשנים בדסמים קשוחים וכו'...על פניו לפעמים מגוף ראשון - כלומר עליהן ולפעמים זה על צד ג' - סיפור, פנטזיה...בלי באמת אזהרה!

לרוב מה שמתלווה לתוכן הזה רבבות נשים ואחוז מסויים של גברים שנזעקים ומחבקים אותה וירטואלית על הזוועה, אבל בעיקר מופעלים רגשית כמו אחרוני צופי החדשות המכורים בארצנו.
החדשות כמו הכותבות מחפשות קהל שימשיך לספק רייטינג - תשומי, כל אחת מסיבותיה (והפלטפורמה כמו קזינו, לא מפסידה ותמיד מרוויחה בעיקר מהטראפיק)

ידוע שפחד ממכר, כלומר המוח מפריש הורמונים שמפעילים את הגוף ונוצר סטרס, וסטרס בתדירות גבוה ממכר, וכמובן משפיע על מגוון רחב של היום יום.
כאשר אנחנו רואים או קוראים טקסט קשוח שמזעזע את הנפש, הפחד נכנס לפעולה - אנחנו נכנסים לנעלים של הקורבן ונוצר סטרס.

חזרה לנושא המדובר, היות ובארץ סטרס הוא תופעה רחבה, אז גם ככה כולנו רגישים יתר על המידה לתופעות חדשות של סטרס.
והינה כותבות הסיפור אולי במודע ואולי לא משתמשות ברגישות הזו לקבל תמורה - לרוב זה רק תשומי בדמות של דאגה, אמפתיה ורצון לעזור (להן) כולל פניה לפרטי וגיוס עזרה ועטיפה.
- לפעמים זה נסיון לבסס מעמד מסויים בתוך קבוצה, קהילה וכדומה, מעמד של הכרה כבעלות ידע מסויים למטרות פרסום. אנשים יכירו אותי ויהיה לי מעמד בקבוצה או בקהילה (קוראים, משתתפים וכדומה) - ולפעמים זה למטרות כלכליות (כמו החדשות בארץ) למכור לנו ספר או שירות כזה או אחר.

בהכללה גסה, הרבה פעמים התחושה שהן רוכבות על "הקהילה" למטרות אישיות מסויימת בלי באמת לרדת לעומקים ולטעום את עולם האמיתי והפרקטי של הבדסם.
הן לרוב יתחבאו בדמות האנונימית - מספרת הסיפורים שכביכול חשופה בסיפורים אבל לא במציאות...והמציאות האמיתית היא מציאות קשה ולפעמים עגומה כמו של כולנו בלי בלונים מנופחים ובלי פילטרים של אנסטוש!

במבט חד ועם נסיון, נוכל לראות חורים בסיפורים שהן מספרות חוסר הגיון בפרקטיקות או חורים בעלילה ובסדר הדברים שהם מספרים לנו בסיפורי הזוועות ואף בפנטזיות נוטפות הזימה, אפילו אם נשווה את הסיפור למקרים אמיתיים נוכל לראות חוסר עקביות וגם הכי חשוב:
הרע- הוא רע מושלם באופן מפליאה! הנפגע - הוא נפגע וחסר אונים באופן מושלם וממש נוח לסיפור.
ומשתתפי הסקס אם מדובר בזימה - הם פשוט מושלמים ולא נחים לרגע אחד עם זיקוקים בכל פעם.
כלומר אין פשלות, בעיות, פדיחות ואפילו עייפות אחרי העבודה או סתם לא בא להם!...במיוחד לרעים בסיפור, בכלל לא נראה שיש להם קשיים, שהמציאות של כולנו מזמנת לנו,..את זה, לא נראה לאורך כל הסיפור וכמובן בשאר הפרקים בעלילה.

בקיצור מנותק מהמציאות, פנטזונריות מקצועית!

הנזק של הקולות הללו ברור, אם נמשיל זאת לארנק תרומות , לדוגמה יש ברשותנו 100 שח ואנחנו מפזרים שקל פה ושקל שם על אנשים שלא צריכים אותם באמת, כאשר נגיע לאדם עני אמיתי, לא ישאר לנו כסף לתרום.
הקולות של "העניים" שבאמת, באמת צריכים עזרה לא נשמעים מרוב שהרעש בחוץ ,הרועשים, הם מאוד רועשים ויצרתיים - להם/ן יש מטרה ברורה ו"לעני" יש רק את הצרות שלו.
נזק הקפי שקיים, זה כל מי שהוא מעבר לרק עם רגישות מושחזת מהסטרס הקיים, אלא עם טריגרים, חרדות ופוסט טראומות שחווים את הסיפור באופן אוטומטי עליהם.

מה נעשה?
נפעיל מנגנון שאלות נוקב ונחפש את החורים בעלילה, את המקומות בהם הכותבת לא מכירה את התחום והדברים מומצאים ולא הגיוניים, בקיצור לחפש עובדות ומציאות...זה יעזור להטיל ספק, ולנסות להבין מי מולנו, ואולי לשמוע את הקולות החשובים באמת של "העניים" השקטים .

למען האמת דיי!!... אפשר לכתוב סיפורים חיובים וקרובים למציאות, לא רק שלילים ומוגזמים, על בדסם נכון ועדיין קשוח ... גם לזה יש קהל שירצה לקרוא וללכת לישון בידיעה שזה סיפור דמיוני עם תחושה טובה...ואנחנו נשאר עוקבים נאמנים ומחוייכים...
אז באמת שדיי!!
תנו לנו לקרוא בשקט!
תפסיקו לייצר סטרס רק בשביל תשומי!

יש ציצי- תחת עבור זה!

ויתנשקו בעוצמה
ויתלשו בדים
ויתלושו איברים
ויטחנו זו את זה, זה את זו
ויגלגלו עיניים
ויחשקו שפתיים
ויאנחו לשמים
ויכינו קוקטייל סליזי כזה,
ויעשו את תנוחת ה-0.

ואז היא התחילה למלמל שאין עוד בלבדו, שהעולם נבנה ב-7 ימים,  ושצריך לבער את החמץ ולכפר על נפשה ומעשיה הרעים!

נותרתי אילם, וקצת חרמן.

הרבה פעמים אנחנו פוגשים באנשים חדשים שמתחילים את דרכם בבדסם, לוו דווקא צעירים אלא פשוט עדיין בתחילת הפיכת המחשבות למעשים.

הנסיון והתקשורת שלהם מתבססת על העבר הקינקי/הונילי ותבניות עבר חברתיות וירושה מההורים, אפילו השיח הוא בוסר מבחינת הבנה עצמית וחקירה עצמית .

עמדת הדום/דומית על פניו קשה במקרה כזה ועל כן אציין כמה נקודות תקשורת ואינטרקציות חשובות:

שלב ההכירות:

1.אתה הדום/דומית! - את/ה צריך להוביל את השיח ולקבוע את הכללים - לבסס דומננטיות!...גם אם את/ה גבר או אישה, התפקיד שלך להוביל מהתחלה והתחלה - זה שיח. אם את אישה - שולטת, התבנית שפונים אלי לא חשובה כאן, הכוח ליוזמה אצלך ואת צריך לדחוף את התקשורת לכיוון הרצוי לך.
אם אתה גבר - שולט, לחץ ודרישות הן לא דרך להוביל, אלא להפחיד ולכווץ. בשני המקרים האגו חייב להיות מזערי, מותר לטעות אבל חשוב לדעת להתנצל.
חשוב לציין שלא לתת לצד הסאבי להרגיש שהוא מוביל את השיח...זה יכול לייצר תסכולים בשני הצדדים.

2.מחסום שפה - הוא צריך לבדוק התאמה ולרדת לתקשורת הבסיסית של הצד השני, כך שהמסרים שלו יובנו וגם הצד השני לא ירגיש מחסום שפה וקושי תקשורתי.
תחשבו על עולה חדש שהגיע לארץ והשפה שלו דלה, עלינו למצוא את המילים הנכונות עבורו על מנת לתקשר לו מה אנחנו רוצים ולהבין וללמד אותו כמובן.

3.פחדים וחשש - לדעת להכיל פחדים וחששות שדי ברור למה הם עולים - בגלל חוסר הנסיון או נסיון רע, וחוסר ידע. חשוב לזכור - החששות יושבים על תבניות מיניות מהעבר, טראומות, תמימות, בורות וכו'. וכל זה על מנת לקיים שיח שעוקף פחדים וחששות....אז סבלנות, והמון (במידה ויש עניין וחיבור מעבר) ובבקשה לא ללכת ל"קיצון" שעל פניו הרבה מעבר לגבולות השיח של אותו אדם, פשוט לא להפחיד את הצד הסאבי -למשל, לא לדבר על מציצה רומית אם נושא הקיא הוא טריגר.
לשלוט על עצמך (לא להיות המקום נואש) ועל הצרכים והרצונות שלך, בידיעה שאם הגבולות פוטנציאלית יזזו יהיה מענה עבורם וההשקעה תשתלם.

4. מפת מוקשים - על הדום/דומית, לסמן את המוקשים - גבולות אדומים, מהמורות - גבולות צהובים (כאלה שניתן לשחק בהם בזהירות). עליו לשאול כמה שיותר שאלות כל מנת לרדת כמה שיותר עמוק ולייצר מפה ברורה כמה שניתן של פרופיל האדם שממולו - לא רק בדסמי אלא כאדם בכללותו.
ובמקביל לראות האם המפה הזו מתאימה לו/לה לשליטה או לדינמיקה הרב פעמית או החד פעמית שהוא/היא רוצה.
האחריות היא עליו/עליה להבין את המפה וגם לשקף לצד הסאבי מה היכולות שלו ומה מצפה ממנו (תיאום ציפיות).
לדום/דומית אין זכות לנסות לשנות את מה שקיים עוד לפני שיש הסכמה נלהבת לשת"פ, אבל כן ניתן להטות את הדברים בזהירות בלי להיגרר למניפולציות רגשיות - חשוב לזכור להיות אותנטי ושקוף כמה שניתן ולשים הכל על השולחן לראות כולם, כולל הסברים ותשובות,גם אם חלק לא יודעים לו/לה...כל זה מייצר אמון.

5. לשים גבולות - על הדום/דומית לדעת לשים גבולות כבר בתחילת השיח, כבר בתוך הנסיון הזה, להציג בקשה מסויימת לדינמיקה הקרבה. לדוגמה, לקבוע שעה לשיחה או זמן התכתבות שנוח לשני הצדדים - הכול בבקשה וחס וחלילה לא בדרישה.
לדום/דומית היענות לבקשה או חוסר היענות לבקשה, זהו שיקוף טוב לבאות ובכלל.

6.לא להניח ולא לנחש, לשאול! - בשיח פתוח שיפוטיות, הנחות ומסקנות בלי שאלות אלו מחשבות שלנו שאנחנו מקבעים לצד השני ומייצרים לו נרטיב לפי הנסיון והתבניות שלנו.
כדום/דומית צריך לצמצם הנחות ופרשנויות שלנו, ולשאול ולשאול ולשאול שאלות על כל מה שלא ברור לנו, עד שנבין מה אומרים לנו. באותה נשימה לדעת לשים גבול לפרקטיקה הזו לצד הסאבי, ולענות על השאלות בכנות ושקיפות.

שלב הבניה והקשר:

7.מותר להגיד הכל! - היות ויש פתיחות גדולה, רוב הנושאים מדוברים ועל השולחן, נראה שכל צד יכול להכיל את צורת ההתבטאות של הצד השני - חופש מוחלט...אז לא!. אף אחד מהצדדים לא כותל ולא אלוהים ( במיוחד הצד הדומיננטי).
על הצד הדומננטי, לייצר מערכת משוב בריאה ונכונה לשני הצדדים, כלומר שעבורו יהיה נוח להכיל את הנאמר - ביקורת, תלונה או בקשה ואף תחנונים.
על הצד הסאבי לעקוב אחר ההוראות ולדעת להוציאי את המחשבות, המילים בצורה מסודרת וקוהרנטית בשליטה - לדעת להוריד את הרגש המשתלט ולמצוא מקומות למראה - שיקוף מאנשים אחרים(חברות, חברים..ממליץ לקבל פרספקטיבה מהמגדר השני). על מנת להעביר את המסר לצד הדומננטי (כנ"ל גם הצד הדומננטי לצד הסאבי).
זאת עבודה של שני הצדדים, לשפר ולדייק את התקשורת והמשוב כל הזמן, אך רק הצד הדומננטי קובע איך זה יתבצע בסופו של דבר.

8.מהמורות - עבודה עם גבולות צהובים, גבול כזה הוא לרוב חוסר ידע או חוסר ניסיון וביטחון לפעמים גם חוויה לא טובה ואליהם מתלווה חשש, לעומת גבול אדום שהוא לרוב בגלל טראומה או נסיון רע ממש, ואליו מתלווה פחד וכיווץ (ממש אפשר לראות זאת).
עבודה עם גבולות צהובים, היא עבודה עדינה של גילוי עצמי שדורש סבלנות בשיח - שאלות ותחקיר בנושא ובסבלנות באקט - התקדמות איטית וזהירה, עם הבנה ברורה שמילת הבטחון יכולה להיפלט בכל רגע.

9.פירוק והרכבה - נושא מורכב שגם נוגע בגבולות צהובים וגם אדומים, כאן הסכנה גדולה ודרוש רצון של הצד שמפרקים לחוות פירוק (יכול להיות שחזור או נגיעה מסויימת בנושא שמעלה את הקושי והכאב הנפשי מחדש), משמע הסכמה נלהבת עם הכנה מוקדמת וכמובן בסיס מעולה של אמון ועומק.
לא מתעסקים בחלקים האלה בתחילת הדרך בגלל הרגישות שבעניין והרתיעה המובנת של הצד הפגוע.

*חשוב לזכור שאנחנו לא רופאים ולא אנשי טיפול והידע מוגבל וכך גם הניסיון.
אבל אם כבר החלטתם להתנסות, חשוב להיות זהירים ומאוד פתוחים תקשורתית... וכמובן לצפות שאולי יהיו השלכות לא טובות.

בסוף בסוף הרצון הוא לראות האם יש התאמה בסיסית וסקרנות הדדית גם אם ההתאמה היא חלקית ויש אחוזים בסימן שאלה.
ובסוף להבין האם היא/הוא חושש/ת סקרן/-ית או חושש/ת בורח/ת...סקרן/ית זה פוטנציאל ובורח/ת זה כבר לא שלנו ולא איתנו.

**************************************
* זהו פוסט עבור דינאמקה ותיק - חדש, בחלקו מתאים גם ותיק -ותיק, אבל זה פוסט נפרד שאכתוב בהמשך.
גם החלוקה היא שרירותית, מותר להיות גמיש ולשנות סדר דברים לנוחות.
**העצות והתובנות הן רק תפיסת העולם שלי ולא ספר חוקים עשה ואל תעשה.

**************************************