לפעמים אני פוגש שאלה שמעלה תהיות על המציאות המתהווה, שאלה שאם היינו שואלים אותה את עצמינו, היינו מקבלים תשובה קשה ולא נעימה שתקפיץ ישר את המסכה המגוננת.
אנשים רבים בוחרים להתייחס לעולם הזה, עולם הרגש והמיניות (בדסם) כעולם אפל ומסתורי.
רובם מתייחסים דווקא לעולם המיניות והפרקטיקות השונות, וזאת כיוון שאם הם נחשפים בפני החברה, החברה לא תקבל אותם בידיים פתוחות.
לכן נוצר הרצון להחביא = אפל,
אך באותה מידה לגלות עוד ועוד = מסתורי ומסקרן.
ברגע שהבושה האישית נעלמת ונוצרת גאווה וסוג של חדווה אישית בעשייה הבדסמית, כל האופל והמסתורין מתפוגגים להם בעצמם.
הרבה פעמים מה שנשאר לאנשים זה הרצון לשתף אנשים בסביבתם על מנת לחוות את עולם המיניות על פטישיו והקינק ביחד בהתאמה מרבית ומיטיבה עבור המשתתפים.
* * *
דווקא כאשר פונים לחלק השני והמיותם - עולם הרגש, מגלים מהו עולם האופל והמסתורין האמיתי.
ראשית, העולם אכן אפוף אפלה המקשה לראות דרכו והרבה מסתורין בכל צעד ושעל.
שנית, בהסתכלות ראשונית העולם הרבה פעמים נראה כאין סופי ופניו משתנים בכל רגע נתון בלי שליטה או כיוון.
כל חוויה בעולם הרגש - בניגוד לעולם המיניות, מחוברת לחוויה מקבילה אחרת לעבר, להווה וגם לעתיד בחיבור ישיר ועקיף, והכל ביחד, באותו הזמן.
על פניו הקשרים בין כולם נראים מבלבלים, אין עוגן ואין קרקע יציבה - עולם מבולגן נורא. מן הסתם, מובן למה רוב השולטים מעדיפים לדלג עליו.
אבל השאלה נותרה בעינה, כאשר האדם תחת חסותכם (קרי הנשלטת) חושפת את עולמה הרגשי בפניכם, ולאט לאט מכניסה אתכם פנימה - לבלאגן והבלבול ומבקשת ואף מתחננת מכם להדריך (להציל) אותה בעולמה הלא יציב, הרי אתה השולט כאן, אז מי כן, אם לא אתה?
כשולטים המתיימרים להיות מסודרים והגיוניים עם אנטלגנציה רגשית גבוהה, אתם לאט לאט מנסים לעשות סדר ומגלים בעולמה דפוסי התנהגות או התקשרות שחוזרים על עצמם, רגשות כלואים והרי געש בדמות טראומות ששולטות בעולמה.
מחד גיסא תוכלו לבחור בדרך הקלה, כלומר לזרום עם פני השטח בעולמה בלי לנסות לשנות כלום - אתם בעצם ממשיכים את אותה השרשרת שיש לה היום רק בשינוי אדרת.
מאידך גיסא תוכלו לבחור בדרך השניה - הקשה, משמע לשנות.
נשאלת השאלה, האם תדעו לשנות?
האם יש לכם את הכלים להוביל או להדריך אותה בסבך הרגשות?
האם הודרכתם כאנשי מקצוע לגעת בעולם העדין הזה בלי לגרום לנזק?
האם תקחו אחריות יתרה על חייה של נשלטת שנמצאת תחתכם ותנסו לתקן ולא להרוס?
האם זו לא יומרנות?!
מחשבותיי נדדו לעבר, סרקו את האירועים השונים שאני קורא להם מערכת שליטה. ניסיתי למצוא תבניות ולתת תשובות לעצמי אולי גם לאחרים, מתי הגבול בין מטפל לשולט נקבע והאם הוא בכלל קיים?
* דבר ראשון שעלה בראשי, עומק השולט יקבע את עומק היכולת שלו לעזור וכך גם מידת העזרה. כליו יהיו הכלים שאותם הצליח להשיג בעזרת עולם הרגש שלו עצמו.
* דבר שני שעלה בראשי, השולט נוכח בשני העולמות- המיניות והרגשי, כאשר העולם הרגשי פוגע בבדסם (בעולם המיניות) הגבול נחצה ואתה השולט הופך למטפל.
הבנתי שחציית גבול מסוכנת לשני הצדדים.
עבור הצד הנשלט:
מוחה הופך לנחלתו הכמעט בלעדית של הצד השולט-המטפל, הוא הופך למשענת עליה מסתמכים כאשר יש דרך מסוכנת בעולמה הרגשי - שליטה מנטאלית מלאה (וגם בעולם המיניות), בידיים זדוניות - שליטת מוח טוטאלית.
עבור הצד השולט:
הסכנה לא כל כך ברורה על פניו, אבל ברגע שהוא הופך למטפל זמנו אט אט הופך לזמנה, מוחו הופך נגיש לרשותה, מיניותו נבלעת במיניותה.
אט אט עולמה הופך לעולמו עד שלא ניתן להפריד עוד את שניהם.
במידה וירצה לזוז ולהיחלץ נראה שעולמה הרגשי
פתאום יקרוס וכך גם היא איתו - טרגדיה כלובאית וטראומות לעתיד.
במחשבתי אני מאמין שבדסם בכללותו יכול להיות כלי מרפא, במיוחד עבור עולם הרגש ועולם המיניות - הרי מדובר בדיני נפשות.
אך על הצד השולט יש צורך לבסס שליטה בעולם המיניות ורק ולהתחבר לעולם הרגש בתור תומך ,שותף, ומסייע.
תפקידו לספק כוונה ומטרות, אך לשמור שעולם הרגש לא יקריס את עולם המיניות - כאשר בעודך כלוא בו ( כמטפל בעולם הרגש).
מצד שני, אם יש צורך בתפקיד "המטפל" בחייה - הוא צריך להיות איש מקצוע שכל תפקידו זה לנתב את ההתמודדות שלה עם עצמה בעולם הרגש ולדבר על עולם המיניות.
השליטה על עולם הרגש צריכה לבוא ממנה וכך גם הדאגה ליציבותו והפרדתו.
חייה תלוים בשמירה עליו והפקרתו היא סכנה ליציבותה כהרס עצמי.