זה לא בלוג!

הרשי לי להזמין אותך לרקוד,

אל השיעור המוזר הזה של אהבה ואמון,

המלמד אותך להבדיל בצבע האפור האין סופי,

שספג את השמים העכורים, בשלל גווניו החדשים.

הרשי לי לבקש ממך לרקוד,

בציות למוזיקה,

להעביר את אצבעותי על לחייך,

לתת חוויה של חמימות וחושניות,

לאזן במקצת את חווית העבר המרה של געגוע ובדידות.

הרשי לי להזמין אותך לוואלס,

הבטיחי בידי את גופך המסותת,

לספוג יותר ויותר אור ותנועה בשקיקה,

תני לי להזכיר לך את תחושת המעוף,

הנשכחת מאחורי ריחוק, חוסר וכובד הזמן.

תני לי לבקש ממך לרקוד,

לערבב את הדם הפועם בוורידייך עם הצליל הפועם באוויר,

לכופף אותך ולהשאיר עם שפתיי,חותם של תעלומה שזה עתה נולדה על צווארך.

תני לבקש ממך לרקוד.

וכשזה ייגמר, הכינור ידום, השמיים יפלו,

ואני אוציא משערך פיסת ענן שהסתבכה לה שם.