אחד הדברים היותר מזעזעים שיוצא לי לפגוש בקריאה של פוסטים או בשיחות ואף התנהלות של אנשים (כן, כן, גם השולטים נחסמים. ואני, אני לא יוצא מן הכלל) בכלל ובבדסם בפרט, זאת תופעת החסימה כפרידה (גם השולטים נחסמים).
חלק קוראים לזה גוסטינג, חלק היעלמות אני קורא לזה אקט אלים או אקט פחדנות צהובה!
אחרים רואים בזה נטישה, בריחה וכו'...כל אחד עם הפרשנות והיכולת שלו לתרגם את הסיטואציה.
אבל עבורי, זאת סכין שמונפת וחותכת בבשר בלי הרדמה, בלי אזהרה, בלי מחשבה (בעיקר על הצד השני), ובריחה למערה, למחבוא "רחוק" מהסערה, רחוק מהעין רחוק מהלב.
הרי הייתה לכם תקופה, השקעתם, אהבתם, חשקתם, דאגתם, נעזרתם אחד בשניה, תקופה אולי לא תמיד פשוטה אבל הייתם יחד, שותפים לבית, אפילו בעלי הבית...שזה חלום של כל זוג ישראלי!
אפשר וצריך לפנות את הבית, לא צריך להרוס אותו בלי היכר עד רמת אפר, הרי הזכרונות בו לא יעלמו, הם רק ישארו שם באיחסון כחוויה חיובית או שלילית, ואתם שניכם אחראים על זה, אין צד אחד אחראי!
הכירות וחיזור הראשוני הם תהליך, לפעמים התהליך מהיר וקל ולפעמים קצת עיקש ואיטי, חשוב להבין שפרידה זה גם תהליך, לא פחות חשוב.
לוקח זמן לצדדים לנתק חיבור -
לנתק נוכחות,
לנתק רגשות,
לנתק רצונות,
לנתק הרגלים,
לנתק את הגוף והנפש שהתאחדו להם שם ביחד לתקופה (טובה ורעה כאחד).
תהליך הפרידה או הניתוק - קשה, מעמיס, סוחט אנרגיה וזמן, לכן שקיפות, כנות והרבה הבנה יכולים לבנות תהליך היפרדות שלם יותר, בריא יותר וכועס פחות.
אבל זה דורש שניים (או יותר), זה דורש הדדיות והבנה שמסיימים ביחד בדיוק כמו שהתחלתם ביחד.
חסימה, שזה בעצם נתק , סתימת פה או גאג אכזרי ולא רצוי בעליל (בלי הסכמה), זה אקט אלים במיוחד. אקט שלא מאפשר תהליך, לא מאפשר ריפוי למקומות שנחתכים, ולפעמים הוא כל כך רעיל - דקירות הדדיות, נקמנות, שיימינג וכל הרע האנושי שאפשר לדמיין.
רעילות כזו, הרבה פעמים גורם להידרדרות בריאותית (דיכאון, התמוטטות וכו) של אחד הצדדים ואף סביבתו - החברים שלו או שלהם יחד.
המצב הרעיל דומה לפיגוע, אחד הצדדים הפעיל מטען, ויש הדף וכולם נפגעים ברמות ובמקומות שונים. גרוע מכך, אחרי הפיגוע נוצר מעיין שדה מוקשים לסביבה הקרובה, שבה נדרשים לדרוך בלי לדעת היכן יש מוקש ושל מי המוקש... אפילו אלוף צה''ל בשולה מוקשים לא יצליח!
וכמובן נאלצים לבחור צד על מנת לפחות לדעת על חמישים אחוז מהמוקשים בשדה.
אין ניטרלי בסיטואציה, אף אחד הוא לא דחליל חסר פרקים, אתם פועלים, זזים ובעיקר (אם) בוחרים -אתם מתערבים!
מי שרוצה להיות שוויץ, שיברח לשוויץ,
זאת פנטזיה כמו פרסומת לאזרחות שוויצרית בפייס!
אישית, לא מאחל לאף אחד להיות במקום חסום וגם לא מאחל לאף אחד להיות במקום החוסם.
שיח לא צריך למות אבל כן מותר לו לגווע בצורה טבעית.
תגייסו את הגיבור הפנימי שלכם להיות רגיש, אוהב עם חמלה והכל בהגינות והדדיות כפי שהייתם רוצים שיהיו כלפיכם בזמן רגיש...
ואם כבר חסמתם, וחזרתם להיות אתם עצמכם שוב, תסירו חסימה, תנו לאנשים סיומת ראויה..מגיע לכולנו!
פשוט תהיו אנשים ולא רק אנושיים!...זה בסוף משתלם.
.
.
.
.
.
.
*הפוסט לא רלוונטי אם היחסים היו אלימים ופוגענים, וגם אם אחרי הפרידה האלימות לא נגמרת ויש צורך באקט של חסימה....כל זה נושא אחר לפוסט אחר.
**חסימה בפייס או בכלוב, היא חסימה לא אישית, היא פומבית ולא על זה מדבר הפוסט. מדובר על חסימה של ערוצים תקשורת פרטיים.
