כולן אומרות שהן רוצות מישהו עם אינטליגנציה רגשית
עד שהן באמת פוגשות אחד כזה.
ואז הן נסגרות.
בורחות.
אנחנו עושים אידיאליזציה:
מישהו שמבין אותי,
מישהו שיודע לתקשר,
מישהו שמודע לעצמו.
אבל יש אמת שכמעט אף אחד לא מוכן להודות בה:
אנחנו אוהבים אינטליגנציה רגשית
עד
שהאינטליגנציה הרגשית רואה דרכנו.
בני זוג בעלי אינטליגנציה רגשית לא רק מקשיבים.
הם מזהים דפוסים,
מבחינים בסתירות,
שמים לב לשינויים בטון,
מרגישים כשהצד השני נמנע,
הם רואים מניפולציות מקילומטר
גם את העדינות ביותר - כאלה שאתה בטוח שאף אחד לא קולט.
כולל אוהבוץ אינטליגנציה רגשית כשהיא מנחמת,
כשהיא מלטפת באמפתיה,
כשהיא מבינה טראומה,
כשהיא נותנת תוקף לרגשות,
כשהיא גורמת לתחושת בטחון.
אבל אינטליגנציה רגשית היא לא רק רכה.
היא גם חדה.
היא לא נוחה.
היא מציבה מראה.
אינטליגנציה רגשית קוראת אותך לסדר
בעדינות, אבל בצורה ישירה.
היא לא מתעלמת מדפוסים רעילים.
היא לא מנפחת אגו.
היא לא נזהרת לא לגעת בפצעים
היא חושפת אותם.
ושם רוב האנשים נשברים
והולכים.
כי האדם עם האינטליגנציה הרגשית הוא
“יותר מדי אינטנסיבי”,
“מנתח כל דבר”,
“רגיש מדי”.
לא.
הוא לא.
אתה פשוט לא אוהב לקחת אחריות ולתת דין וחשבון.
אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית דורשים רמת כנות
שרוב מערכות היחסים לעולם לא מגיעות אליה.
כולם רוצים בן או בת זוג עם אינטליגנציה רגשית
עד שהיא מאירה באור חזק
את החלקים בך
שכל חייך ניסית להתחמק מהם.
מקור: אנה ריבאזיב