המאנצ' הוא באופן מסורתי מפגש של אנשים בעלי נטייה ל-BDSM במקום "ונילי" ואווירה נינוחה. בדרך כלל המקום סגור לקהל היעד, לדוגמה: מסעדה או בר.
על פי המחקר שעשיתי, המאנצ'ים צצו החל משנות ה-90 באזור פאלו אלטו, קליפורניה. הם התפשטו לערים גדולות רבות ברחבי העולם. אצלנו האבולוציה של מפגשים אלה התחילה מהפרטי - אירוח בבית, ולאט לאט נוצרו גם מאנצ'ים בחוץ.
רק אחד זכור לי שנמשך כמה שנים והסתיים קצת אחרי הקורונה - המוזה.
המטרה המקורית של המאנצ' הייתה להציע מרחב לקהילה ולחיבור עבור אלה שמתעניינים ב-BDSM.
הסצנה התרחבה, במיוחד לאחר מגפת הקורונה, ומאנצ'ים קיבלו לתוכם יותר מאשר רק את חובבי ה-BDSM; אנו רואים אנשים קינקיים שמחפשים שותפים מיניים או חיבורים מיניים כאלה ואחרים, ואין להם עניין רב ב-BDSM עצמו.
מהתצפיות שלי, הערבוב בין אנשים שאינם בהכרח מחפשים להשתתף ב-BDSM אלא מחפשים שותפים מיניים, השפיע על האופן שבו חלק מהמאנצ'ים מתנהלים.
חלק מהמאנצ'ים מוצאים דרכים לפתות קהילה על ידי סקסואליזציה של האירוע. הם משחקים משחקים עם שאלות מיניות רבות, או מתייחסים לאירוע כמו דייטינג מהיר ואף מציעים פליי אחרי שלב השיח המוקדם. מארחים מדברים במונחים מיניים על מה שהם לובשים (או לא לובשים) ומה הם עשויים לעשות במהלך האירוע.
למרות שאני מבין שזה נעשה בהנאה (היי, אין לי שום דבר נגד סקס... אני במקרה מעריץ גדול 😅), אני חושב שזה צריך להיעשות בזהירות רבה: סקסואליזציה של מאנצ'ים עלולה להוביל לאי-הבנות לגבי מה שיכול/צריך לקרות במאנצ'.
זה בהחלט יכול למשוך טורפים, זוגות שמחפשים מרחב משחק זול שלא תמיד בהסכמה עם הקהל או בכלל בידיעתו, וכמובן אנשים שבאים בלי הבנה בסיסית של כמה רגיש מרחב כזה יכול להיות. הם לא תמיד מבינים את המורכבות שיכולה להיות בו – הבנה של גבולות פיזיים, "לא זה לא" וכו'. על פניו, זו התנהלות שניתן לראות לפעמים במסיבות ללא סינון ושמירת מרחב טובה.
חשוב להבין: כאשר יוצרים אווירה מינית במרחב, מזמינים פוטנציאלית גם סכנה למרחב.
יש לי חברים ונילים, קינקים לייט וגם סווינגרים - אנשים מיניים יותר ומיניים פחות. לכן אין זו ביקורת על איך שקינקיסטים אחרים נהנים מעצמם; זה על איך שמאנצ'ים נראים כאילו הם הופכים לאובר-מיניים בלי הרבה סינון.
הם מפתים אנשים חדשים לקהילה עם הרעיונות הלא נכונים לגבי מהו מאנצ', ומחזקים את הרעיונות הללו עם הפעילות במקום. מאנצ'ים הפכו ליותר אירועי מפגש לייף-סטייל ופחות להזדמנות להתחבר עם הקהילה במרחב ונילי ובטוח.
תמיד שואלים אותי למה אני שם דגש חזק על סינון אצלי במאנצ'?
למה השאלות האישיות על פניו?
למה צריך להיחשף בפני עם שם ורשת חברתית כלשהי?
ומי אני בכלל לשאול שאלות?
התשובות מאוד פשוטות: מי שאתם – זה מה שבסוף בונה את הוויב במרחב, לא אני, מבטיח:)
יגיעו למרחב ונילים - יהיה מרחב של ונילים. יגיעו למרחב טורפים – יהיה וויב של טורפים.
יגיעו למרחב סווינגרים - יהיה וויב סווינגריים.
קיצר, בטח הבנתם כבר את העניין.
מי יסבול בסוף? אתם האורחים (וכנראה בעיקר נשים, מניסיוני).
שאלות על ה-BDSM שלכם הן כמו שאלות על קורות חיים לעובד: מה עשיתם בעבר (פרקטיקות, דינמיקות וכו'), ומה אתם רוצה לעשות בעתיד. איך אתם רואה את עולם ה-BDSM ממבט הראייה האישי שלכם. אלה הלחם והחמאה של כל בדסמי שחולם להגשים או רוצה לשחזר מהעבר. מהיכרות אישית - רובם ישמחו לשתף בגאווה.
אין זו הכוונה להיכנס לחדר המיטות או לחקור על אקטים מיניים (אפרופו מחפשי חיבורים מיניים, מרחבים מיניים וגם טורפים...)
מרחב BDSM הוא לא בהכרח מיני!
בלי קשר, יש כל מיני מאנצ'ים - טובים יותר וטובים פחות. תלכו לכל מפגש לפחות פעם אחת, במיוחד אם אתם חדשים.
תכירו את האנשים מעבר לוירטואלי, תמצאו את המרחב ואת האנשים שעושים לכם טוב, תקחו בעלות על הפנטזיות וההיכרויות שלכם פנים מול פנים.
תשמרו על עצמכם ועל האחרים במרחבים – זה תמיד יחזור אליכם שבעתיים!