לפני 6 שנים. 15 במרץ 2018 בשעה 13:22
אוסף אותה מנתב"ג כבר אמצע הלילה, מותש אבל חדור אמונה מבוית כחייל מלחמה על המטרה.
דוהר על הכביש, הדוושה דבוקה לרצפה, נאטשה מביטה בי במבט של "אני כבר לא יכולה".
מגיעים הביתה, שוכחים בכלל מהמזוודה.
אני אוחז בה והיא נמסה.
וכאן מתחילה סאגה של בחורה אחת תמימה, הנלכדת ל-11 ימים לא ממש תמימים של שיכרון חושים, זיונים מנפצי עיניים ושוברי שיניים...
היינו כמו שני פנתרים מיוחמים...הרעדתי ארונות, קירות וגגות...
נהמות וצעקות בקעו מחדרי, כלבים הפסיקו לנבוח, החתולים הפסיקו לילל, הציפורים הפסיקו לציץ...
יכלנו לגרום לצונאמי ביפן ולהתפרצות הר געש במקסיקו...
זיונים שיזכרו לעולמי עד במוחי וכצלילים עזים אצל שכני התמימים...