כמו כל תבנית מחשבתית שאנחנו פועלים על פיה, היא מודפסת לנו במהלך הילדות.
הילדות מוצפת באירועים גדולים כקטנים, חלקם קשים יותר וחלקם קשים פחות, אנחנו תוצר של אירועים ותבניות שמודפסות אצלינו במוח כירושה מההורים והסביבה שלנו.
בילדותי ,עברתי חינוך סובייטי אמיתי...יד או חגורה, יד אם אתה "רע", חגורה אם אתה "ממש רע", ואם ממש רוצים לגוון אז עם שניהם.
תמיד היה נראה לי שלא היה חסר חגורות בבית שאיתן אפשר היה להכות אותי, לכן הסימנים שנשארו על גופי היו מגוונים ובצבעים שונים.
כמדומני שכל נשלטת הייתה מתגאה בהם בראוותנות מרשימה.
כמה מפתיע שמה שמדליק אותי היום, הוא להכות עם חגורות ושוטים (התפתחתי) ישבנים לבנים ולהפוך אותם לאדומים\כחולים ומתייסרים.
ממש שאני זוכר כילד המכות היו מלוות בהתפרציות זעם קשות, משהו חייתי, חסר שליטה וגבולות (אבא).
וכמה מפתיע, אני היום אוהב את המין שלי אינטנסיבי,חייתי, חסר שליטה וגובלות...עם חגורות ושוטים.
אבל כל זה לא עושה אותי שולט, זה עושה אותי זיין, קינקי, סדיסט...
שולט זה גם חלק מנטלי, חלק שבו הצד התקשורתי מספק גירוי והנאה למוח, וכאן התבניות והאירועים יותר קטנים ויותר צפופים, לכן קשה מאוד לסנן אותם ולהבין.
אבל היות ומדובר על חינוך סובייטי, שיודע להחסיר חום אנושי, מציב גבולות, יודע לבקר ולפסול, אך מאוד מדוד עם נטיה לחוסר רגשנות ומגע. הרגעים האלה מתגלים בתהליך של שאלות עצמיות, אנליזה והבחנת דקויות.
וכמה מפתיע שהיום אני מוצא את עצמי אוהב להציב גבולות, חוקים וסדר...עד היום אני תופס את עצמי לא מתרגש במצבים שאנשים אחרים מתפקעים מרגשנות.
את השולט שבי אני מרגיש כאשר הצד השני נמצא במבוכה, בלבול אך עם סקרנות. עקב פגיעה במחסום וגבול מנטאלי, היוצר חוסר בטחון, פחד וחששות.
ואני לאט לאט מוביל אותה בלא מוכר עם הבנה ואמון, להשלת רבדים ומגננות, איבוד הגבולות וחשיפה שהשריטה שלה היא שריטה נהדרת, מושכת וכל כך פאקינג נפלאה בעיני!!!..המסתיימת באימוץ עצמי ,התחזקות וקבלה עצמית....השתחררות מהישן וקבלה של החדש...כמו פיניקס החול הקמה לתחייה...והחיוך שלה שווה לחיוך שלי, דמעות של שמחה וצחקוק קל של מבוכה...הרווחתי את שכרי, אני אמות עשיר יותר בעוני רב.
אני התוצר של ההורים שלי, של הסביבה העוטפת שלי!
כל אירוע או תבנית שהודפסה אצלי מזכירה לי אוסף כוסות קפה חד פעמיות שלאחר שימוש, כל פעם שחוויתי אירוע בפעם הראשונה, זה דומה למזיגה של קפה לכוס נייר חדש. כאשר מסיימים לשתות נשארים רק סימני הקפה (Imprints). אלה הם הגבולות החדשים שלי, הם ביחד הופכים לתבנית המחשבתית שלי באירוע הבא, במזיגה הבאה, כך שכאשר ימזגו שוב, הקפה יעצור בסימן, לא יפרץ גבול חדש, הכל יעבוד לפי התבנית המוכרת.
ההורים שלי מוזגו את רוב הקפה במהלך חיי, הם דואגו למלא כמעט כל כוס ולהשאיר לי סימנים מאוד ברורים בכוסות.
מה שנשאר לי היום הוא לנסות לנקות את הכוסות על מנת לאפשר לסימני קפה חדשים לתפוס את מקומם של הישנים.
ואף לעבור למשהו יותר ידידותי לסביבה, כוסות זכוכית, שניתנים לשטיפה מחדש בכל רגע נתון, והסימנים פשוט כבר לא קיימים.
אני מבין שהעבודה לא נגמרת, היא לא קשה כמו מבלבלת, מכבה לעיתים, אך תוך רגע מדליקה כמו סינוס מושלם על פני גרף מקווקו, על כל ירידה יש עליה ממש אחריה.
