לפני 5 שנים. 25 בפברואר 2019 בשעה 20:45
אני קורא כאן לפעמים פוסטים של אחרים, טובים יותר וטובים פחות...
קצת משעשעים,
קצת אינטימים,
קצת מעניינים,
קצת סימפטים
והרבה דרמטיים...
זאת לא ביקורת רק התבוננות, אבל יש הרבה דרמה שעוברת על המסכים הלבנים במרחב הוירטואלי הזה.
ההרגשה שנוצרת היא שמרוב עצים לא רואים את היער, ואני אסביר.
יוזף סטלין אמר: "מותו של אדם אחד היא טרגדיה, מותם של מיליונים היא סטטיסטיקה ."
אמא תרזה , שאפשר בהחלט לטעון שהיא ההפך הגמור של סטילן הביעה אותו רעיון כשאמרה:
"אם אביט על ההמונים, לעולם לא אפעל, ואם אביט על אדם אחד, אפעל."
השאלה שנשאלת, האם בגלל ריבוי הפוסטים הדרמטים, אנחנו אפתים למצוקתם של פרטים, מדפדפים לפוסטים האחרים בקלילות כאילו הם הופכים להיות סטטיסטקה. והאם זה לא קורא לנו גם בחיים האמיתיים במרחבים וירטואלים אחרים ולא וירטואלים כאחד?