זה לא בלוג!

"מרים צילצלה בדלת בשעה שבע בערב.
"יום הולדת שמח, פרנסואה ... "אמרה מן סף הדלת בקול דק, וניזקה עליי, בנשיקה על שפתי, הנשיקה היתה ארוכה ומתוקה, לשוננו ושפתינו התמזגו לתוך אחת. כשחזרתי איתה לסלון, שמתי לב שהיא אפילו סקסית יותר מהפעם האחרונה. היא לבשה חצאית מיני שחורה, אפילו קצרה יותר מקודמתה, וגם גרבונים - כשישבה על הספה, הבחנתי באבזם השחור שעל חגורת הבירית, נוצצת על הירך הלבנה המסנוורת. חולצתה, גם היא שחורה, התבררה לגמרי שקופה, חזה המודאג נראה בבירור דרכה  - פתאום הבנתי שהאצבעות שלי זוכרות את מגע קצות הפטמות שלה, היא חייכה במבוכה ולרגע חשתי בה בלבול וחוסר נוחות.
הבאת לי מתנה? - שאלתי בנסיון לנטרל את המצב.
"לא", היא ענתה ברצינות, "לא מצאתי שום דבר שאהבתי".
אחרי שתיקה קצרה, פתחה פתאום את רגליה. היא לא לבשה תחתונים, החצאית היתה קצרה כל כך, עד שאיברה, מגולח וחסר הגנה, נחשף בפני.
"אני אקח את זה בפי, "אמרה, "זה ימצא חן בעינייך".

בוא אלי על הספה ...צייתתי והנחתי לה להפשיט אותי.

היא כרעה לפני ... "

קטע מתוך הרומן  "כניעה". מאת הסופר הצרפתי מישל וולבק.

במשחקי אהבה, יותר מכול חשובים הפרטים הקטנים. הטונים העולים. הסאונד העוטף.
רשרושי המשי העדין וקול הסטירה המתנפצת. ריח שערה וטעם עורו . כל זה גורם לדם לרתוח ולמוח לאבד שליטה.

 לשחק, עד שמאבדים את הבלמים...עם צרחות וגניחות...כך שאחרי, הידיים וברכיים רועדו בלי שליטה.

טעם החיים!