נושא כאוב, במיוחד כאשר פותחים אותו בפרסיה, כל כך הרבה תלונות טראומות ומחסור ברגש, וכולן כלפי הצד השולט.
נשאלת השאלה מה זה אפטר קאר?
כל אחד צריך משהו אחר, אחד צריך חיבוק השני ליטוף והשלישי שפשוט יעזבו אותו בשקט.
אין שיטה אחת או דרך נכונה אחת.
אבל יש הבנה אחת, זה רגש שמצריך הדדיות משני הצדדים. זו הסכמה בלי מילים שכרגע אתם ביחד עד שחוזרים לאיזון, למקום שהגנות שוב עובדות, לפילטרים הרגילים שלנו...לחיים שכולנו אוהבים ושונאים.
כשולט, סדיסט או סתם גבר חודר...האפטר קאר הוא סיומת בלתי נפרדת ממני, בלעדיה אני מרגיש יתום בדיוק כמו הפרטנרית שכרגע בדיוק הושפלה, הוכתה או רוסקה נפשית או פיזית.
החיבור שאצלי מדליק את כל החושים, קודם כל מבטים, אני רואה את "היצירה שלי" מולי, את מה שנפשי רצתה - והידיים עמלו עליו, הרגשות מתנגנות להם על טווח מיתרי האהבה והתשוקה, אט אט הפיזי לוקח את מקומו... מגע עדין, חיבוק רך, ליטוף משחרר, עיטוף חם...מתווספים אליו מילים, מחשבות, רעיונות.
אני נבלע בתהליך, לא רוצה לעזוב, לא רוצה ללכת, הזמן נעצר מלכת...אני שקט סוף סוף, עם ראש על החזה שלי, נשימה חלושה, עיניים עצומות לרווחה, ידיים עוטופות בחוזקה..פעימות הלב שלנו מסונכרנות, אנחנו אחד.
הדקות הופכות לשעות, הרגשות לא עוזבים אותי, לא במקלחת כאשר אני מנקה אותה ועוטף אותה במגבת, לא כאשר אני מכין לה ארוחה שאחרי, ולא כאשר אנחנו אוכלים ומביטים אחד בשני בערגה.
אנחנו שם לחוד אבל ביחד, עם...
מגע עדיין,
ליטוף עוטף,
נשיקה חמה.
סשן או סשן או סקס אולי נמשך דקות או שעות, אבל אפטר קאר יכול להמשך ימים.
השיחות שאחרי, החיבוקים, החיזוקים, גם הדמעות, הכעסים, חוסר ההבנה והאכזבה, הכל מקבל מעטפת באפטר קאר.
בדינמיקה של שולט-נשלטת, נראה לפעמים מהצד ,שדווקא הנשלטת צריכה יותר את האפטר קאר, אבל כמו הנשלטת גם השולט צריך את החיזוק וחיבוקים, את ההכלה לאחר שיחרור ומעבר אנרגיה ומערבולת רגשית - הוא כרגע גרם כאב לבת אדם. ידיעה שלא חשוב מה הנסיון, תמיד תעורר מחשבה "האם זה לא היה יותר מדי".
לפעמים מטען כבד עבור אותו שולט - החיים יודעים גם להוריד אותו על הברכיים. והמחשבה שהוא שבר, מערערת אותו כבן אדם, כישות מובילה ביחסים...ורגשות האשם עובדות שעות נוספות.
אפטר קאר, חשוב לבקש , אבל לא פחות חשוב גם לתת.
