לפעמים יש ימים כאלה, ימים אינטנסיבים, ימים של עצבים, כעס, חום שמפרק אותך ואנשים שאטומים אליך - כל כך הרבה בזבוז אנרגיה.
בכל רגע נתון אתה מחפש איך אתה מוצא מחסה מהמפולת שמפילה עליך אבנים במהלך היום.
אתה מותש, רעב, מכווץ וממהר...
אתה מגיע הביתה והבית לא מרפה ממך במטלות, לסדר, לנקות, להכין...
אוי כמה שהספה הזו נראת נוחה
אוי כמה שהטלווזיה הזו מדהימה
אוי כמה שהמזגן הזה מפנק
אוי אויויוי
אבל כל זה רק הסח דעת מאירועי היום.
כל מה שאתה רוצה באמת זה חיבוק - עוטף, אנושי, חם בלי מילים וחסר כל צפייה...
חיבוק שאומר לך אתה לא לבד, אתה נחוץ, אתה נוכח, רק תרגיש את האהבה ואת החום.
חיבוק שגורם לשרירים להרפות, למוח לשקוט, לרגליים לרעוד, ולידיים לחבק.
כמה שאני צריך היום חיבוק כזה, שיהפוך לכרבול, שישקיט את העולם החיצוני, יחבק את הפנימי, יצור שקט ושלווה, וקצת אהבה.
למי שחסר אני מחבק מכאן ולמי שיש, תגידו תודה לאותו האדם, הוא נתן לכם מתנה בלי שום צפייה.
לילה טוב!
