לפני 5 שנים. 1 באוגוסט 2019 בשעה 22:54
אתה מתאמן כל יום באותו המקום,
רואה כמעט אותם אנשים,
אומר להם שלום, כמה בדיחות וישר לחימום ואימון.
ופתאום אתה מגלה שאחד האנשים שאתה מתאמן איתו, אומר לו שלום, משוחח איתו על בחורות, חוסל אתמול.
נכון, הוא עבריין, הוא אף פעם לא הסתיר.
נכון, תמיד הרגשתי לא נוח לדבר איתו מעבר לשיחת חולין.
נכון, הוא תמיד היה נכנס עם מאבטחים.
אבל עדיין הוא אבא לילדים, אח, בעל, בן,אולי דוד.
העניין שזה הכל מתקמט למשפט דיבילי "הוא עבריין, טוב מה אכפת לך, מגיע לו".
אבל אני לא עבריין, אין לי מאבטחים, אין לי מכונית ממוגנת.
אני לא רגיל לאקדחים, וכרגע החניה של המקום שאני מתאמן בו זו זירת פשע, עם דם ותרמילי נשק אוטומטי.
ברגע שהשקט מופר, הרעש ממשיך להדהד בראשים של אנשים.
