אני לא תמיד הייתי בבדסם, זה תמיד היה שם אבל לא משהו שידעתי לתת לו הגדרה מדוייקת, רק רגש של בעבוע ובושה.
לקח לי הרבה זמן לגלות מי אני ולמה אני נמשך, לגלות את המיניות שלי, את השוני שלי מהמיין סטרים, את הסטיות שלי והשריטות שלי.
לקבל את החלקים הללו, ועדיין להמשיך לעבוד, על לקבל גם חלקים אחרים...עבודה שלא נגמרת!
הגילוי בכלל התחיל לא במועדונים או מסיבות, לא דרך סרטים או סדרות, לא דרך ספרים או מאמרים, דרך מזל מוזר שבו פגשתי גבר מבוגר שהראה לי שיש אפשריות אחרות חוץ מהדבר הרגיל, נתן לי להרגיש נוח עם עצמי, בזה שהוא היה גאה בשריטות והאלמנטים בדסמים שלו.
הקשבתי לו בשקיקה, ראיתי אותו מול נשים בפליאה. הוא הזהיר אותי בכל פעם, שיש מחיר לשגעון, ואני כל פעם אמרתי לו שאני לא אדם שמתמכר, אני חזק מספיק להגיד די מתי שבא לי...וכמה טעיתי!
במהלך השנים, מיצינו אחד את השני, עדיין חברים אבל מרחוק, אין צורך יותר בחברות צפופה.
התחלתי את דרכי בעולם הבדסם לאט לאט, פוגש אנשים ונשים לומד ומסתכל, לוקח את מה שאני אוהב ומסנן את השאר.
במרוצת השנים פגשתי נשים, אחת מהן מזוכיסטית, שהזיזה לי הגבולות, פשוט הזיזה, אמרה לי אני רוצה עוד, יותר חזק, יותר כואב, אל תפסיק גם אם אני אומרת לא!
אני בלי הבנה גדולה, עליתי על הקרון של רכבת ההרים, כל כך הרבה אדרלין, כל כך הרבה כיף ומשחרר..כל סשן וסקס היו יותר ויותר קשוחים, לא הייתי צריך לעצור או לחשוב, הייתי אני, היצירתי והיצרי, בסיסי בלי מיינד שעובד וחושב.
והיא, היא הייתה בעולם שלה, נהנת ממה שהיא רגילה, ממה שהיא הפכה אותי או אפשרה לי.
היחסים לא המשיכו, אני ניתקתי, דברים אחרים לא התאימו.
היום אני מתנהל מול נשים אחרות, עם נסיון אחר, לפעמים ראשוני ולפעמים קצת יותר מנוסות.
אף אחד לא ברמת החופש שלה, ואני, אני תקוע עדיין שם, בקשוח והקיצוני. הרי שם אני בסיסי, בלי מסכה, מגיעים לקור שלי, איפה שהרגשות והדמעות נפתחים, הכספת שלי מהעולם, שומרת עליהם שנים על גבי שנים, דרך הבושה וההפחד.
נוצרת דילמה, לקחת בחורה שלא נמצאת בקשוח הקיצוני - אולי ונילית או קינקית, אני קורה לזה "הבור", ולהביא אותה לשם ,ללמד. ואם היחסים לא יצליחו, ונפרד היא תהיה תקוע בבור בדיוק כמוני עכשיו....איך זה הוגן כלפיה, הרי אני יודע מה התוצאות, איך מוסרית אני יכול לדרדר בן אדם לבור?
כן, יש כאן את הבחירה שלה כמובן, אבל האם היא מבינה לאיזה קרון רכבת הרים היא נכנסת, בדיוק כמו שאני ידעתי (ואני לא ידעתי).
אולי אני עושה טובה בעצם, מאיר לה את הפנטזיות החבויות שלה, פותח לה את המיניות...הכספת הזו שקולעת את היצרי שלה.
מצד שני, אולי להיתמתן?
לתת לזרם "הנורמלי" של החיים לעשות את שלו, להתאהב בדברים האחרים שלא קשורים בבדסם, לוותר על החגיגה והאדרלנין, להתיישב כמו שאומרים.
מחשבה קשה עבורי, לוותר על עונג ויצרתיות - בדסם, זה כמו לחתוך יד או רגל או בעצם אונה במוח. להיגמל ולא להיות.
זוגיות בדסמית, נראת כלא אפשרית...נדירה כמו חד קרן.
כל כך הרבה פיתויים מסביב, לכולם.
מחיר נפשי שמתלווה לקיצוניות, דרמות ורגשות כלואים, פחדים שמשאיר את רוב האנשים בארון או מאחור המסך.
בכלל, המבחר המצומצם, אנחנו אחוז קטן באוכלוסיה, ומזוכיזם או סאדיזם מצמצם עוד יותר את המבחר.
המחיר החברתי, להיות חלק מקבוצה שלא מקובלת על רוב האוכלוסיה, מייצר מתח על יחסים מבחינת חופש בכל ספקטרום החיים- חייבים להתחשב בסביבה ועניין של אי הקבלה של העולם האחר.
חשבתי ללכת לטנטרה, קיצוני לצד השני מול הבדסם, מקום שמדגיש את המגע הרך, את הנינוחות שבמיניות.
מקום לא זר לי, העדינות אצלי זה מקום לעוף בו, להתרכך ולחבק ולספוג את הצד השני,כל כך אוהב ומתרפק בכל נגיעה בגוף אהוב.
המגע אצלי מגיע מהנשמה, ואני עם היד רוצה לגעת בנשמה השניה, להתחבר בעומק הרגשי, לקבל ולתת אנרגיה של אהבה והכלה.
סוג של דיסונס בדסמי, קשוח וקיצוני, רך ונעים...מתחבר אצלי מושלם, במקום של סשן קשוח עם אפטר קר ארוך.
אני בכלל מגיע מעולם הרוחני - עולם האנרגיות והיוגה, מגע והתבוננות.
אני מקדש את הכלים הללו,
מגע עבורי הוא קדוש,. מייצר אינטימיות וחיבה של גוף עם גוף, נפש אל נפש.
יוגה, נותנת לי כלי להבין ולהרגיש את הגוף, בין אם הוא חולה, עצוב,, מכווץ או שמח וחופשי.
אנרגיה, זה הכלי להבין מה גורם לתחושות הגוף.
והתבוננות, זה המיינד, לנתח, להבין ולפתור...כל הזמן ללמוד.
כל כך הרבה מחשבות, ועדיין נשאר לי הדילמה...בטח יכתבו לי כאן, תאזן, תלך באמצע. אבל האמצע שלי זה לא האמצע של הפרטרית.
צריך התאמה כמעט מושלמת בשביל זוגיות בדסמית.
לילה טוב לכולם...שינה ערבה
