אנחנו מכורבלים על הספה,
צופים בסרט צרפתי על אהבה נכזבת וחלומות גדולים,
ברקע מתנגון לנו שנסון צרפתי - הגיבור סרט ברגע של משבר.
ראשך מונח על ירכיי,
אצבעותיי עוברת לך בשיער,
שיער מתולתל, עבה.
ידייך, מחפשות מגע בגופי,
מטיילות בין רגליי, נוגעות קמעה, משרטטות מעגלים וצורות, מרפרפות על איבר מיני.
קשיחות משתלטת על גופי,
ידי לופתת את שיערך, אני מושך, בתנועה חדה כמו סכין.
את נכנע ברגע, מוציאה זעקת כאב ענוגה, מבלבלת וכנועה.
השיער נמתח, אני מרים אותך ומעצב את גופך על ארבע.
היד עדיין בשיער, האחיזה איתנה, הראש נוטה אחורה, הפה פעור ומתנשף, הגב קמור והתחת בולט.
מחפש את מקומו במרחב, בשובבות ממתין לבאות.
היד השניה כבר מתחממת, מחפשת זווית, ומקום נוח לנחות בו.
הספאנק, חזק, הוא משתלט על הסאונד של החדר, מבטל את זעקותיו של הזמר ברקע.
את סופגת, מתרחקת ושוב מתקרבת, מרגישה נינוחה בתוך הסערה.
ידי לא מפסיקות, הן נוחתות על ישבנך כמו מטוסי בואינג בשעת שיא, בשדה תעופה עמוס ומרכזי.
ישבנך מתחמם, מתחיל להיות רותח, העור מקבל גוון ארגמן, סימני האצבעות נצבעים בכל עבר.
הישבן העדין הופך לפתע לבשר נע, כחומר ביד היוצר, לעיסה שהיא שלי ותחת חסותי.
לפתע אני קם, משחרר אחיזה בשיער, הולך לחדר, ומפשפש במגירתך.
תר אחר משהו, את רק שומעת רעשים, הזמר עדיין מנסה להסביר לנו בצרפתית על מחשובותיו.
ההמתנה לא הייתה ארוכה, אני חוזר, את לא רואה מה בידי.
לפתע את מרגישה חפץ זר בין רגלייך, חפץ קשה אך נעים.
אני דואג להרטיב אותו, לשמן אותו במעבר חד בין שפתייך, מסמן לך את גודלו ואת עוביו.
את נפתחת מולי, משתוקקת לחדירה, אני מושך את הזמן.
את מתפתלת מתיסכול רגעי, רוצה עכשיו!
אני משחק בך, נותן לך רק את הקצה, לא מחדיר עמוק, עדיין לא הרווחת אותו בכל תפארתו.
את מבקשת "בבקשה, תכניס אותו, תחדור אלי".
אני לא משוכנע, את עדיין לא רטובה מספיק בשבילי אני רוצה לתת לך להתחנן כמו כלבה שמבקשת אוכל מבעליה.
המזויקה ברקע משתנה, ראפ אגרסיבי, החלק המותח התחיל, הוא הולך למשימה בלתי אפשרית, ממש התאבדות!
אני מרגיש את הדם זורם בשרירי הידיים, האצבעות מתכווצות, אוחזות ודוחפות.
תחנונים כבר לא מעניינים אותי, אני מחדיר אותו, דוחף אותו עד לקצה.
את נענקת, האוויר פתאום מרגיש לך דק וקשה לנשום.
אני מניף את ידי, מכה אותו בחוזקה, הוא חודר למעמקיך, כמו אבן כבדה הצוללת לקרקעית האוקיינוס.
אני נוגע קלות בישביך, סורק עם קצות האצבעות, במעגלים את סימניך הלוהטים,
מסובב את כף היד, נוגע קמעה עם הציפורניים בעורך החרוך,
עובר לשפתייך, מגשש בין ירכייך, נוגע קלות בחפץ היושב בתוך.
את קופצת קלות,נרגעת ונעה בקצב הידיים, מתמוגגת במגע והעדינות.
המוזיקה עדיין מותחת, הגיבור לא עבר את המשימה הגורלית,
למרות דיסוננס בין החושים, את נרגעת למגע ולא עוקבת אחר המוזיקה,הגוף מרפה כמעט לחלוטין.
אני לפתע מנתק מגע!
מניף את היד!
מכה בחוזקה בישבן!
מרעיד את כל הגוף, את נאנקת מכאבים, כל החמצן משתחרר מהריאות, הראש מסרב להאמין למציאות.
אני דוחף ברך ומצמיד אותה לחפץ, דוחף פנימה בכל כוחי, הגוף שלך מתנגד.
אני שוב מצליף בך עם ידיי, מנחית רצף של מכות, מזעזע את גופך.
מושך בשיערך, מקפל את צווארך כמו מגבת שהרגע יצאה מהמייבש.
את צורחת, ממלמלת רצף של הברות לא ברורות, כאילו מדברת אל עצמך.
אני מוריד את הברך, לוקח את את קצה החפץ ומושך אותו פנימה והחוצה בתנועות מהירות,
מדי פעם נעצר ומניף את ידי להכות אותו לעומקיך, מנחית מכות שמפזרות נוזלים לכל עבר.
את נוזלת ודוחפת, כמו פותחן של יין הדוחף פקק שעם, ואני דוחף אותו חזרה פנימה.
אני יודע שהסכר לא יעמוד לאורך זמן, שהנוזלים צריכים לצאת, ואת מתחננת רק שאני אשחרר לך מקום.
אני ממשיך בתנועות חדירה גסות וארוכות, דוחף כל פעם פנימה יותר ויותר עמוק,
את מתחננת לגמור, רוצה כבר להשפריץ את כל הנוזלים, רוצה מנוחה לגוף ולנפש.
אני אוהב לראות אותך מתייסרת, גונחת, דומעת דמעות של עונג וכאב.
המוזיקה, היא מוזיקת של סיום, הגיבור הצליח, כל הטובים חוזרים הביתה, והרעים נענשים.
אני מזהה שאת מאבדת אחיזה עם הגוף, הכוח של הרגליים נגמר.
את דוחפת קדימה ובשאריות כוחותיך, החפץ נפלט החוצה, אני אוחז בצווארך, חונק מעט, מסובב את ראשך הצידה, נצמד אליך מאחוריך.
מבטנו נפגשים,
שפתיים לשפתיים!
אף אל אף!
עיניים לעיניים!
מביט בך, ואת בי!
את סוף סוף משחררת, נוזלת, שופכת, מרטיבה את כל הספה, רועדת מהעוצמה, הפולסים חזקים.
הגוף חלש מלהחזיק את עצמו, אני עוטף אותך עם הידיים, תומך בך, מרגיש אותך ואת ליבך שדוהר בקצב מטורף.
מחבק אותך חזק, מסניף את אדי שיערך, נבלע בתוך תחושותייך, ואת מרפה ומשחררת לגמרי, מתאחדת איתי ומשתפת ברגשותייך.
הסרט נגמר, הכתוביות יורדות על המרקע, מוזיקה מונוטונית מתנגנת ברקע.
תחושה של סוף משתחררת בחדר....