פתאום הרגש לא מעיק המוח לא מחפש מילים להסביר את התשובה, למה...למה לעזאזל זה ככה, למה?!
יש לו תפקיד אחד עכשיו, להתמודד, לחפש דרכים, למצוא פשרות, לתכנן את הימים ביחד ולנהל שיחות על שיחות על שיחות - מי אמר למי, מי צודק ומי טועה. להתנצל,להתנצל ופאק ל ה ת נ צ ל.
אין יותר דאלוג פנימי, אין זמן יש רק מציאות עובדתית, צריך להתמודד לשרוד ולא ליפול אחר פילוסופיה ומחשבות נודדות.
כמות המידע שמצטבר עובר עיבוד מהיר, סשן רודף סשן, חוויה חדש או ישנה רודפת חוויה, רגשות מתנדנדים כמו מטוטלת קונית בשיעור פיזיקה - אין זמן לעכל ולהרגיש.
אתה בתוך מערכת, רוצה או לא, מערכת סגורה.
לכוד או בטוח?
כלוא או יציב?
קשור או נקשר?!
הכבדות מורגשת, אולי זו רק תקופת הסתגלות או התקופה בכלל, אולי ככה זה צריך להיות. זוגיות רצינית וכל השיט, אולי זאת רק הרגשה ואתה כבד בלי סיבה...
גאד דאם תחייך כבר...זה מה שרצית, זה עושה לך טוב, אתה כבר לא ילד, תתבגר כבר.
תן לאחרים להיות פיטר פן, תתפשר ותוותר כבר, תזרום יא חמור, אל תהיה כבד כמו אבן.
אל תחזור לכאן, זאת ביצה בלי תחתית או תחתית בלי ביצה.
מה אתה כבר מתלונן, מה יא טמבל???
היא גורמת לך להיות ילד של אהבה , כאשר היא לוקחת לך את היד בלילה ודוחפת אותה לחזה, מתקרבת עם הישבן לאגן, מחפשת אותך מתחת לשמיכה..."חבק אותי כבר ילד מגודל, קר לי, אוף קר לי! אתה חם כל כך, בוא כבר"
ואתה בכלל אוהב לישון בצד, רגיל ללבד, לחמם את עצמך, זאב בודד עם מחשבות על טרף בלילה.
מגלה פתאום שאתה נרדם איתה בחיבוק דוב. היא על החזה מתכרבלת בצד מנסה להתחמם ולא להפריע, ואתה פשוט עוטף אותה כמו שמיכה חמה, חיבוק בלי מילים, רגע של קסם, מגע של אהבה.
חג שמח לכולם!
