חיי את החלום, האמנם?
אתה מתעורר בבוקר במיטה לא שלך, לא באמת שלך, באכסנייה מטונפת עם בעיות מים, מיני בר שעובד על חום, מזגן מקולקל, שכנים לא מוכרים, שמתחלפים מדי חודש, בשכונה שאתה לא סובל מהרגע הראשון, וגם אם לידתך מתעוררת בחורה או שתיים, אתה לגמרי לבדך.
אתה אוכל ארוחת בוקר לבדך, אתה בעצם חי על אוכל מתועש שהוכן להמונים ללא אהבה.
אתה הולך לים לשחות ולהשתזף לגמרי לבדך. בדרך פוגש אנשים שלא באמת אוהבים אותך, לא מעניין אותם, מי עומד מאחורי בחור חתיך, שזוף וסקסי, מה שחשוב להם, זה מה הם ירוויחו מהקשר איתך. כולם מחייכים אליך כי ככה צריך, מבטיחים הרים וגבעות כי רק ככה אפשר לנצל אותך, את טוב הלב שלך.
אתה אומר שאתה צעיר, חתיך, רווק, סקסי, עשיר ועושה מה שאתה רוצה, בפועל אתה ממש לא עושה, בגילך אתה עדיין נצמד למסורת של חתונות וילדים, אבל באיזה מחיר?
אתה מוקף באנשים שרוצים ממך רק דבר אחד, והוא לאכול מהנתח החינני הזה בלי להשאיר פירורים, בלי לתת לך משהו בתמורה. נכון, אתה תרוויח כסף, מעמד, עושר, אבל באיזה מחיר?
אז יש לך עשרות חולצות לבנות, בושם יוקרתי, סניקרס צבעוני, שיער יפה, מספר מיוחד על הדלת, אגיד לך מה... האם כל זה עושה אותך מאושר? באמת מאושר?
האם אתה באמת רוצה כל ערב לחזור לחדר עם סלייסים של פיצה על הרצפה, קופסאות אוכל, קולבים, שקיות, בגדים מלוכלכים המפוזרים בכל מקום, שמפו גועלי ושירות גרוע?
אולי אתה לא לבד, אבל אתה בודד.
כועס על כל העולם, מתעצבן על כל שטות, זורק, צועק, מזלזל, לא מכבד.
והנה הגעתי אני ונתתי לך טעימה קטנה מאהבה ללא תנאי, מנתינה מכל הלב, ממגע ללא תמורה, ואתה נסוג, כי מפחיד אותך להרגיש אהוב, נחשק, חשוב למישהי. אולי אתה לא ראוי לאושר שכזה?.
