מעט מאוד יוצא לי להיות לבד.
ככה להגיע הביתה ואין אף אחד.
או שאני איתך, או שאני עם הילדים, או שיש לי איזה מחויבות כזו או אחרת.
בסופש האחרון הכל גם השתנה לנו. כורח הנסיבות הביא לשינוי בסופשים ואני עם הילדים 4 ימים. שאני אוהב מאוד, אני אוהב להיות איתם, אוהב לטפל בהם, אוהב שהם מראים לי מי אני. רק את היית חסרה לי. אבל דברים קורים ואנו מתמודדים איתם ביחד, הכוח שלי שעומד בפני הכל והרציונל שלך משולב בחום ואהבה אמיתיים ועמוקים. ביחד אנחנו עומדים בפני הכל. אני אוהב את החיים שלי מאז שפגשתי אותך. אני כל כך מלא ורגוע.
אבל בימים המעטים האלה שאני לבד יוצא לחשוב ולהרגיש זאת. איך זה באמת להיות בבית ריק, בלי הצחוק של הילדים ובלי החום שלך.
אני שונא את זה, אני יודע שאת תמיד רוצה שיהיה לי יום כזה לעצמי, אבל לא טוב לי שאני בא הביתה ואף אחד לא שמח לראות אותי, שאין לי למישהו לדאוג או שמישהו דואג לי, וזה דרך אגב דבר שלמדתי ממך, שמישהו דואג לי, כשפחה, כמאהבת, כחברה הכי טובה.
אני לא רוצה להיות לבד יותר בחיים.
אני מפנטז בימים כאלה על הזמנים שיבואו ממש בקרוב, אני אכנס הביתה ואכריז "מותק אני בבית". רחות של בישולים מדהימים מעשה ידייך יעטפו אותי, הילדים ישמחו לראות אותי (כמובן עד גיל הטיפשעשרה).
לא מזמן פתחנו את השנה החדשה ככה, שלושה ימים רצופים כמשפחה.
ככה אני רוצה את שארית חיי, איתך, עם הילדים כל יום. לשטוף רצפה ביחד, בעיקר אני מסתכל עלייך יחפה ושוטפת, לשמוע guns ביחד, לראות סרטים מהאייטיז עם הילדים. אבל בעיקר לעמוד מול כל הקשיים שהחיים יציבו לנו ביחד, כשאת מתחתיי, ולנצח הכל.
נכון שכל אדם צריך קצת זמן לעצמו לפעמים, אבל אני יודע שאם אצטרך זאת, את פשוט תתני לי, כמו שנתת לי אותך.
