אני ואתם

למושבניקים תמיד יהיה חיבור לשטח.

גם אם הפכת לעירוני(כמוני עכשיו) תמיד תאהב לצאת לשטח.

ואני מתעורר לי לפני זריחה,יוצא מהאוהל על גבעה בשום מקום.

את עוד שם ישנה, מתוקה, הרוסה לגמרי אחרי מה שעשיתי לך בלילה, את אוהבת בלי רחמים, בלי התחשבות וביטול.

וכך היה באוהל קטן באמצע שום מקום.

אני לא נרגע מיופייך כשאת ישנה.

מדליק את הגזייה, להכין לך את הקפה שאת אוהבת, באמצע השטח.

מעיר אותך בעדינות, החורים שלך כואבים ודואבים. את לא מדברת בגלל שהפה שלך כואב.

וכך הזריחה מגיעה.

ובעולם שלי בנוסף לסטירות ולאנלי, יש גם מקום, לגבר ואישה, שני מושבניקים לשעבר,

יושבים צמודים, ראשך על כתפי, אוחזים יד ביד ונהנים ביחד מהזריחה.

ואז אצבע שלי מוצאת את דרכה לחור האחורי