לפני 6 חודשים. 20 במאי 2024 בשעה 14:54
בואי, התקרבי, אני אלחש לך באוזן סוד.
רק בין שנינו.
אותך תמיד אהבתי יותר מהאחרות.
היופי שלך מיוחד, מזכיר משהו עתיק ומיוחד, תקופה של שאיפה לשלמות, וכך תמיד היית בשבילי.
לאחוז בך היה גן עדן, היד שלי השתלבה על גופך בדיוק.
נהננו כל כך ביחד, אפילו דיברנו בצחוקים מה נעשה ביחד באפוקליפסת זומבים, זוכרת?
ואז זה קרה, ככה פתאום, נשברת, פשוט ככה, עייפות חומר אולי, הרי השתמשתי בך יותר מכולן.
רצית שאעזוב אותך, כי חשבת שלא אוהב אותך יותר, אבל שום דבר לא נעלם מליבי, את עדיין האהובה עליי מכולן.
אני אתקן הכל , את יודעת, אמצא את הדרך, אמצא מומחה שבטוח יכול, את תשובי לעצמך, לימי גדולתך, אפילו חזקה יותר, טובה יותר, אצילית יותר, ובשבילי מושלמת.
וכן אני אראה אותך כאן לכולם שידעו, שגם כשאת שבורה, את כל כך יפה.