הבוקר?
אני תכלס אדם זוגי, ישן יותר טוב כשאני מכרבל, קם עם חיוך אחרי לילה שאני מכרבל (בכאילו רק מכרבל).
אם אני שותה קפה במרפסת זה מול כיסא נוסף.
ואני אוהב את זה, את הרצון לחיות עם אישה, לתת לה אותי, לחפון אותה אליי ורק להסתכל עלייה מחייכת.
ככה לשבת מולה, המקינטה בינינו, לספוג קרני נשיות מול הזריחה, להתפעל מהיופי שלה כל פעם מחדש.
לא העדפה פיזית כזאת או אחרת, אלא יופי שמוקרן מהעוצמה הנשית שלה, עוצמה שלא קשורה לכוח פיזי או יכולת פיזית, אלא עוצמה נשית אמיתית שנובעת מהעודנה, החן והאלגנטיות, עוצמה שאי אפשר להתעלם ממנה, שאלך איתה ברחוב כולם כאחד נשים וגברים יבהו בה ואני רק ארצה לשים לה רצועה וקולר ולצעוק לכולם "היא שלי".
להסתכל עליה מלמעלה כל הזמן כדי להגן עליה, ובשביל זה אצטרך לגדול כאדם כל הזמן ולהיות טוב יותר ויותר. וכך היא תעצים אותי בזמן שאעצים אותה.
נו טוב מה הסתבכתי
אפשר להתחיל הרבה יותר פשוט
זריחה, מקינטה, שתי כוסות והחסה שצומחת מאחור
אהה וכמובן
שיר
תמיד יגיע לה שיר
