המוזיקאי האהוב עליי ביותר אי פעם לעד ולתמיד הוא שלום חנוך. בתור אדם שהרוק הוא חלק מנשמתו אסיר תודה אני למוזקאי הזה שנתן לנו את המתנה הענקית הזאת. אך גם כל מי שאוהב זאנר אחר במדינה חייב לו את אותה תודה כי הוא זה שיצר את המהפכה הגדולה שאפשרה לכל זאנר אחר במדינה להתפתח מאז ולתמיד.
ממש קצת אחריו באהובים המוזקלים שלי נמצא בארי סחרוף. ויש לכך כמה וכמה סיבות, אך בארי סחרוף מצייג לי גם מסע אישי ולאומי שאני ורבים מאזרחי המדינה עברו.
בארי סחרוף בעצם גדל באחד מכורי ההיתוך הכי גדולים של המדינה וזה שכונת עולים. עליה גם כתב את שירו הענק "כמה יוסי" שלדעתי הוא אחד השירים הכי ישראלים שיש.
סחרוף בעצם התחיל את. הקריירה שלו בצד המרדני והפרוגרסיבי, עזב את הארץ עם רמי פורטיס ומינימל קומפקט וזכה להצלחה גדולה בארופה.
כאשר חזר לארץ הוא היה חלק מתחיה חדשה ומדהימה שקרתה בתחילת שנות התשעים, תחיה של הרוק והחופש המוזקלי שהתחיל בעולם וחילחל מהר לישראל. הייתה הזכות הגדולה להתקיים ולספוג את התקופה הזאת.
סאחרוף בעצם הפך לאחד ממיסדי הרוק האלטרנטיבי בארץ, באותה גישה ששלום חנוך הביא בשנות השיבעים וגרם למהפכה כך גם סחרוף ופורטיס וכל השאר אמרו "זובי עליכם, אני עושה מה שאני אוהב, מי שלא אוהב שלא יקשיב".
החידוש הזה הביא למדינה רעננות מחשבתית שליוותה את כל התהליכים הגדולים שקרו בשנות ה90.
ישראל התפתחה וגם העם ורעיונות חדשים החלו לעלות, בכל תחום.
סחרוף המשיך לשבור גבולות מוזיקלים ואת השכל שלי שבכל פעם המציא דברים מחדש ועשה טוב, לא סתם מוזיקה שמיתנגנת ברקע, אלא מוזיקה שמעוררת את המוח.
עם הזמן סחרוף הצחיל להוביל מעיין טרנד שרק התחזק עם השנים, הוא לא הוביל, או קרא לעשות, הוא פשוט עשה, וזה משהו שבאותו זמן חילחל ברב העם וגם בי, חזרה יותר למקורות, אהבת העם, אהבת הארץ.
תמיד אהבתי את העם והמדינה שלי, אך התפכחות שקוראת בעשרים שנה האחרונות גורמת לי ולהרבה אחרים לאחוז חזק יותר במי שאנחנו, ולאהוב יותר את האדם שלצידך.
אותו מורד פוגרסיבי משנות השמונים החל יותר להתקרב למוסיקה יהודית ויותר לעם עצמו, החל לשתף פעולה עם זמרים דתיים וגם להוריד איזה חרם מטופש שאומנים מסויימים החליטו עליו.
ישנו סירטון קטן ועלום בו נראה מה שלדעתי רגע גדול במדינה, רגע לפני הכניסה לעזה, בארי סחרוף עומד על מכולה, עם גיטרה ומגבר פשוט, מולו המוני גיבורים שעזבו הכל לסכן את חייהם כדי להגן עלינו, ושר ביחד איתם את שיר למעלות, ואין יותר ראויים מהגבורים האלה להיות שם ברגע הזה.
ככה בעצם אני רואה מסע חיים של אדם שהוא בעצם מראה למסע חיים של מדינה ועם .
כל זה היה ניתוח שלי בלבד, אחד מתחביביי הוא לחבר תמונות ונתונים ולתת תמונה גדולה יותר.
אין כאן שום ניתוח אוניברסיטאי או משהו שיכול להקרא כמחקר,
רק מלך יחיד עם הראש והעיניים שלו.
בהופעה האחרונה שהייתי שלו, שלצערי הייתה לפני הרבה זמן, בסוף כל שיר צעקתי בקול רם
"בארי איפה יוסי, מה עם יוסי?"
אז הנה
אחת הגרסאות הטובות של השיר אולי הכי ישראלי
תהנו
