אני ואתם

ביום ראשון לא ישנתי.

נסיעה בערב מחריש לבאר שבע, לראות את אבא בבית חולים ולחזור בלילה, לקום מוקדם ולעבוד, ועוד המחשבות. הייתי אתמול שפוך רציני. הגעתי הביתה, נרדמתי, קמתי אכלתי ונרדמתי שוב. וקמתי בבוקר.

והמחשבות לא פוסקות, מתי זה יקרה?

מה אעשה אם זה יקרה אז, או עכשיו, או אחרי זה. לא מפסיק, לא מתכנן כלום לשבוע הקרוב, לא מתאם שום דבר, ומנסה להתמודד עם הדברים החיוניים .

ויש לי המון תמיכה, תודה לכם.

במקביל אני רואה גם דברים שמחים שצריכים לקרות.

האני בקליפורניה, לפני ארוע משמח מאוד.

חברה טובה מכאן מחכה בקוצר רוח לחדשות טובות שישנו את הסטטוס שלה. לול שלי מקבלת היום תעודה בטכס, המורה סיפרה לנו בשקט שהיא תקבל תעודת הצטיינות שכבתית על הישגים בלימודים. החיים ממשיכים, ואיתם ההתמודדות, אין קונצרטה 54 בארץ וצריך לחכות לסוף החודש.

אז מה עושים? מה עושים עם המחשבות, המחוייבויות?

יש רק תשובה אחת

מתמודד.

יותר נכון אני והמקינטה מתמודדים. גם עם העובדה ששכחתי שניגמרה האבקה , אז רצתי לסופר וקניתי קפסולות ושפכתי למקינטה, יצא בסדר.

פשוט להמשיך את החיים, להמשיך להתמודד, זה מה שאבא שלי לימד אותי.

אז יום נפלא לכולם, והתמודדות קלה עם מה שיש לכם.

מהמקינטה וממני