אני ואתם

בסדר

לא באמת ראמן

אבל אני בדרך לשם.

אבי ז"ל היה מרקאי אומן ואני מקווה להגיע לרמת המקצועיות והדימיון שלו במרקים.

אבל אני עדיין דאדי

ותמיד אהיה דאדי בנפש.

וארצה לראות קטנה יושבת מולי, מחכה בהתלהבות למרק של דאדי.

להרים את הכף, לצקת בה מגוון של כל טוב.

ולהביא את כל מה שדאדי הכין לפה הקטן והחמוד. לראות קטנה ניזונה ממה שהכנתי, נהנת מלהיות קטנה ומואכלת (גם בגילאי 30, 40, 50 +). כי לקטנה אין גיל, אין מגבלת זמן, וכל קטנה צריכה לחוש את התחושה של להיות קטנה ומפונקת, מואכלת, מחובקת. 

ואחרי כמה כפות, אקח מגבת ואנקה את הפה הקטן והחמוד, ואמשיך עד שתגידי לדאדי "אני שבעה", ואז אדע שאת מועשרת בכל מה שהגוף צריך, ואז

אז יגיע זמן למילוי הנשמה

ואז תהיי מורמת בידיים הגדולות של דאדי

ומשם

כרגיל, מה שדאדי יחליט.