צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ואתם

משתף אותכםן ברחשי ליבי
לפני חודשיים. 20 בספטמבר 2024 בשעה 10:30

אז ביום שני יצאנו לקניות

 

 

ומסתבר שיש לי טעם טוב.

הייתי צריך לקנות לבד כי כל המוכרים מכירים אותה.

ואז בגינה ציבורית, על דשא עם מחצלת אני עונד לה אותו, ואני מרגיש גיגוש כל כך חזק עובר מהגוף לנשמה.

היא שלי, באמת באמת היא שלי. עכשיו זה הכי אמיתי שיש.

ככה, בצורה שרק אנחנו מבינים.

 

 

תראו כמה שזה יפה לה.

כמה זה נראה טבעי עליה.

הכל התחיל להרגיש לי חזק יותר, קרוב יותר.

איך שחפץ אחד יכול לקרב שתי נשמות כל כך חזק.

 

ואז ברביעי

ארוחת ערב במרפסת, נר ויין , מה שחיכיתי כל כך, לראות אותה מתענגת מהבישול שלי, וכמובן הקולר לצוורה, ואני בוהה בה , מהופנט מהיופי המדהים שלה.

היא שלי, היא באמת באמת שלי.

ו....

אני לא יודע להסביר

תראו בעצמכם

 

 

 

 

כל מפגש איתה מרגש מחדש

 

נתתי לה מפתח וחד קרן במתנה

 

 

והענקתי לה כאב , והרבה

אבל התרכזתי בה אז לא צילמתי.

דמיינו בעצמכם.

 

 

היא שלי

ומכאן הכל מתחיל

נסיכה יפה שלי

להיות הבעלים שלך זה ריגוש גדול ומתמשך.

מקולרת

 

softkitten - שתי נשמות יפות
מלא אהבה 🩷🩷🩷🩷
לפני חודשיים
מלך יחיד​(שולט) - תודה רבה
לפני חודשיים
Redcaffeine - כתבת מדוייק, מלך שלי.
כמה משמעות וכמה רגש בחפץ אחד.
הטבעיות, והחיבור, שאי אפשר בכלל לנסח במילים או להסביר למישהו מהצד, אבל שנינו יודעים בדיוק במה מדובר.

מאז המחצלת ועד עכשיו, אני מרגישה שחלק ממני עדיין קשור אליך, חוט אחד הדוק סביב הלב, ואחד סביב אל הקולר, עם ליפוף אחד מסביבי לתחושת ביטחון ואז הולכים ישירות עד אליך, על כל כביש החוף, אל מתחת לכתום-הזוהר או חולצת הסופרדאדי, מחברים אותי אליך גם כשאנחנו רחוקים, גם כשאנחנו עסוקים, או ישנים.

אני שלך. אני שלך, וזה מה שנכון.
וכאן הכל מתחיל.
לפני חודשיים
מלך יחיד​(שולט) - בדיוק רב הגבת, וריגוש רב
לפני חודשיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י