אני ואתם

הדרך החדשה שלי עושה לי טוב.

תזונה חדשה, אימונים קורעים, אני והאופניים.

אתמול עשיתי אימון מכשירים אחרי 3 ימים שלא עשיתי. והופתעתי מאוד, קיוויתי להגיע לאותם הספקים , אבל עברתי אותם בהרבה.

האימון, זמן שלי לבד עם עצמי, גוף ונפש עובדים ביחד, לנפש יש רצונות, והגוף צריך לעמוד בהם.

זמן הבידוד הזה שנותן ריכוז מוחלט, אין תהיות, אין מחשבות, יש מטרות וכל מה שצריך זה לצעוד לכיוונם.

הקושי הגדול הוא לא עוד דחיפה, או עוד הרמה,

הקושי הוא לחזור בשש וחצי הביתה, עייף ולהחליט שאני עולה עכשיו על האופניים. זה הניצחון, כל השאר זה קל. ואז, לדחוף את עצמי עוד ועוד, לבנות עוד קומה בנחישות.

פעם קודמת עשיתי 60 כפיפות בטן, עכשיו 75, ובסט שני הצלחתי 85.

מכשיר חתירה, פעם קודמת 4 דק 170 משיכות.

הפעם, שיר של sabaton ×2  למשך 8:30 דק, 275 משיכות.

ההשגיות הזאת מרגישה טוב, הנשמה פורחת וצועקת לגוף עוד אחד , והגוף דוחף,  הריגוש הגדול הוא לא התגברות על הקושי, אלא הרצון בעוד קושי, ועוד אחד, לוותר על הקל והנוח ולאתגר כל הזמן.

זה גם ניקוז רעלים מעולה לנפש, ערנות ורצון להיות בעשיה כל הזמן, להיות אדם פורה ויוצר.

אני מרגיש את הידיים מתרחבות, השרירים בגוף גדלים, אני זקוף יותר ומסוגל לספוג  יותר, הברכיים עוד צריכות הרבה עבודה, אבל זה יגיע.

אני יודע שסשנים שלי יראו אחרת מעכשיו.

לא רק הכוח, גם החשיבה, הנחישות והרצון לעשות, כדאי לחשוב פעמיים לבקש ממני סשן שבירה.

הכל הולך להיות יותר, כדי לעשות אותך פחות, ולשחרר אותך ביחד איתי.

המקינטה על האש ביחד איתי, ואנו מפליגים אל העתיד