הייתי רוצה ליצור לנו עולם, רק שלנו, ככה אני ואת.
ליצור מקום בו תהיי הליטלית שתמיד רצית להיות, ואני אהיה הדאדי שלך.
ככה בבית של דאדי, כאשר הדלת תסגר, לא תהיי יותר אשת עולם, לא סטודנטית, לא אישה עובדת, לא שום דבר מוכר, אלא רק מה שישב לך בתוך הלב, עמוק בפנים שלא העזת להגיד, להוציא את הילדה הקטנה, שרצה לשבת על סמיכה ברצפה ולצייר ציורים, ואני אשב על הספה, רגלי לידך , ותראי לי מה ציירת ותגידי
"דאדי בא לי"
ואני אחייך, ואוריד את משקפי הקריאה לקצה החוטם,
וארים אותך בידיי, בזמן הזה לא תצטרכי להסביר כלום, לא תצטרכי להיות אחראית לכלום, אני שם אהיה, לשמור עלייך, ללטף, להקשיב, לחנך, להכאיב לכל מה שנרצה.
תוכלי להניח את ראשך הקטן על רגלי ולפרוק אליי את כל המשקל.
תהיי ילדה, תהיי קטנה חסרת דאגות.
ומה עוד יהיה?
מה שנחליט, מה שיעשה לנו טוב.
נוכל גם לצאת לפארק או לקניון לבושים בדמיות הפנימיות שלנו.
אקנה לך גלידה, אנדנד אותך, וכל מה שקטנה תרצה.
לפני נכיר, ניפגש, נקבע, נחליט גבולות.
ואז
אפתח לך את הדלת לעולמנו החדש.
מי שמעוניינת מוזמנת לפנות
