אז שוב ישנתי טוב.
ושוב קמתי עם חיוך בלב.
קל יותר ושמח יותר.
למה?
כי ככה החלטתי.
אני אוהב את השינוי שאני יוצר בי.
והשינוי הכי גדול הוא
אני אחליט, ולא אתן לאחרים להחליט.
וכפי שפנדה אמרה לי כמה פעמים
"אתה חסום"
אז החלטתי להפתח לדברים טובים יותר, ובאמת להכניס שמחה קבועה לחיי.
למה?
כי קמתי בבוקר
ואני אבא לשני ילדים
וכל השאר זה בונוס מבורך.
ולא, אני לא הולך להיות שאנטי באנטי.
אהיה אדם שמתמודד עם החיים שפשוט המוטיב המוביל בחייו הוא שמחה, העצב והקושי עדיין קיימים כמובן, הם פשוט מאוזנים.
גישה נוספת שהכנסתי דומה מאוד לגישה פוליטית אמריקאית שקיימת "america first" כלומר לחשוב על דברים שעושים לי טוב, כמובן לא בגישה הקיצונית של רק אני, אני אדם אוהב אדם, ותמיד אהיה קשוב ודואג ואני אוהב את זה. פשוט לאחרונה עלו לי כל מיני רעיונות שונים לעשות דברים קטנים או גדולים שחשבתי שיעזרו, אבל הבנתי ששום תועלת לא תצמח מיזה, ובעצם אבזבז את זמני אם אפעל בכיווינים כאלה. כי לא יקה כלום בסופו של דבר.
לדברים שאעשה חייבת להיות תועלת אמיתית, ולא משב רוח קל.
היום כשקמתי בבוקר עלתה בי מחשבה חדשה כזאת, ועם החיוך שעלה על הבוקר הבנתי שזה חסר טעם. וירדתי מיזה מיד. עד היום זה היה מכרסם בי כל הזמן. אבל
לפני כמה שנים למדתי איך נפתרים מיזה.
אז חיי יהיו מוקפים בטוב
טוב לי ולסובבים אותי.
יהיה עצב, יהיו קשיים אבל לא ארד למטה, ולא אחשוב רע יותר.
כי אין לי סיבה לזה.
כי היום זה היום הראשון לשארית חיי
לחיי כולם
