אם אי פעם תכנסו לחיבוק, אפילו של אדם שרק הכרתם, ותרגישו פתאום חום שעוטף אתכם, מוגנות, ואפילו תרגישו פורקן, תרגישו לפתע מקום שבו אתם יכולים פשוט להתפרק.
זה בגלל שהחיבוק הזה לא כולל רק ידיים גדולות ומוחצות.
יש שם בעיקר לב גדול שהידיים מצמידות אליו.
לב שמקשיב לכם בלי שתצטרכו לדבר, לב שינגב את הדמעות שלכם, בלי לדעת מאיפה הן באו בכלל.
לב כזה שמטבעו ירצה לראות אתכם מחייכים ושמחים.
אבל
אם אתם כאלה אנשים שלוקחים אחרים כמובן מאליו.
ואז, מסיבותכם שלכם תסובבו לו את גבכם ותעלמו.
אתם תרצו להרגיש את החיבוק הזה שוב.
ותחליטו לחזור אליו, והרי, תחליטו לעצמכם "זה לב גדול שנותן ללא תמורה ,הוא שם בשבילי".
ואז תסתובבו ותגלו שהוא לא שם יותר. תקראו בכל הכוח אבל הוא לא יענה. כי החלטתם להעלים אותו, אז הוא נעלם. ולב כזה לא יהיה לכם יותר.
ולבעלי לב כזה
תעלמו, כי מי שלוקח אתכם כמובן מאליו, לא מגיע לו לב כמו שלכם.
תמשיכו להיות מי שאתם.