הגשם ירד והרטיב והכביד את אדמת הדיונות.
הפוגה בעננים ואנו יוצאים לטייל.
מלבד המראה המדהים שלהם, העננים ביטלו את האבק והצל שהם נותנים מבליט את הנוף של החול הרטוב.
הריח האמיתי של הכל יוצא ומשתלב עם האוויר שנקי מחול.
זה כל כך נעים לטייל ואז לשבת ככה, להנות מהמתנות הגדולות של הגשם, ולאמר לו תודה שיצא להפסקה קטנה.
לעצור, לשבת, להפעיל גזיה ולהנות, להנות ממה שיש רק בימים כאלה.
לאדמה יש מגע קטיפתי ונעים ואפילו שרטוב זה נחמד להרגע מעליה.
תודה על הזמן הזה, על הרגע , על היכולת להפנים.
רגע נדיר של יופי ושקט, והצילום נותן לי להשתלב בתוכו.
החיים יפים כל כך, להיות בשליטה, להיות אחראי, לא להתלות בדברים מסויימים בשביל אושר וכיף.
פשוט להיות ברגע.
וכמובן להנות מקפה טוב
וכן, השמש תמיד זורחת עליי, גם כשמעונן.
ומשום מה, ברגע הזה אני נזכר בנעימה מפעם, לא קשורה.
ואז אני מנגן אותה והיא דווקא משתלבת לי יפה.
תנסו
נעימת הקרב בין לו קאנג ורפטייל בסרט הראשון של מורטאל קומבט משנות התשעים. והסרט היחיד בסדרה ששווה צפייה.
תהנו לכם מעצמכם.
שבת שלום