קראתי כמה פוסטים יפים מאוד על כל מיני שדים וחיות פנימיות.
הייתי רוצה לספר לכם על שלי.
אצלי זאת מפלצת.
תמיד אהבתי מפלצות ענקיות חסינות וחזקות. בילדותי בכל הסיפורים תמיד הייתי בעד הדרקון. בנערותי כשקראתי את ההוביט ושנים אחרי את הסרט, התבאסתי כשסמאוג מת.
במשחקי הכס הדמות האהובה עליי היא: חליסי ארין דינריס פרי הסער שוברת השרשראות ואם הדרקונים. בעיקר בגלל שהיא אם הדרקונים והיא יודעת להשתמש בהם. בסידרת סרטי הטורף הייתי תמיד בעד הטורף.
תמיד התחברתי לגודל ולעוצמה של מפלצות שונות. וכמובן בתוכי התפתחה לה מפלצת משלי (וכמובן במשך שנים חשבתי שהיא מפלצת).
במשך הרבה שנים היה לי תפקיד בחיים האמיתיים שבו שלטתי בכוח האש העצום של מפלצת אמיתית. הייתי נכנס לתוכו ומתחבר אליו לחלוטין ומפעיל
את האש העוצמתית והאיומה שלו.
הייתי טוב בזה ממש טוב בזה. כאשר הייתי מסיים והמפלצת הייתה נחה הייתי יוצא ממנו ומרגיש סיפוק ענק האדרנלין עדיין מבעבע בעוצמה ואני בעילוי נפש. חברי היו מריעים לי ונושאים אותי על ידיהם. כי הייתי טוב בזה ממש טוב.
המשך יבוא.