לפני כשנה וחצי הסתיים תפקידי כשליט האש של המפלצת האמיתית. לאחר כל כך הרבה שנים נאלצתי להפרד ממנו.
ואז התעוררה המפלצת הפנימית שלי מתרדמתה.
מה נעשה עכשיו מפלצת? לאן נלך? מי יקבל אותנו בכלל?
המפלצת לא אמרה כלום הוא רק החל להשתמש בחוש הריח המפותח שיש לדרקונים והחל לחפש, ואני בעקבותיו. לאחר הרבה זמן ותהפוכות גדולות הוביל אותי הדרקון לארץ חדשה, גדולה ויפה. ארץ שבה מסתובבים יצורים שמימיים ויפים. אך הם נראים רק בארץ הזאת. היו שם שדים זאבים דולפינים תבלינים ממתקים וכו' וכו'. וכולם יפים יפים. שאלתי את הדרקון: אם הארץ הזאת כל כך חופשית מדוע קוראים לה הכלוב?
בגלל שרק אנחנו ויצורים יפים אלה מבינים שרק כלוב יכול להוציא לחופשי. ענה הדרקון והמשיך, כאן יהיה ביתנו ופה נגור.
דווקא פה? מדוע? שאלתי.
כי השכנים נאים בעיני.
שמת לב שאף אחד כאן לא קורא לי מפלצת. הם רואים אותי כמו שאני, דרקון ענק יורק אש עם לב ענקי.
נכון דרקון שלי, אך מה יקרה שיגיע היום בו נתמזג לאחד? האם הם יקבלו אותנו גם אז?
הדרקון לא ענה ורק חייך, חייך חיוך דרקוני שאמר: ימים יגידו.
