כתבתי כבר שאני במקום עבודה יחסית חדש. אחד העובדים הפחות ותיקים פה הוא עולה חדש מברזיל. אדם מקסים שכל הזמן שמח, תמיד עם חיוך על הפנים ותמיד רוצה שיהיה שמח בעבודה. כולם בחברה רוצים לעבוד איתו אפילו שהוא חסר ניסיון.
לפני כמה זמן שיתפתי אותו בכך שאני כותב בלוג ואף מעלה לפעמים שירים ברזיליים שזוכים להתלהבות.
לפני כשבוע נסעתי איתו באוטו. בדקתי את הבלוג והופתעתי מכמות הכניסות הגדולה. סיפרתי לו והוא שמח. ואז באה השאלה: על מה הבלוג?
שימו לב ,אני חוסך ממכם את צורת הדיבור שלנו וכותב רגיל. העיברית שלו חלשה ואנו מתקשרים בהסברים עם עזרה בקצת אנגלית וקצת פורטוגזית שאני יודע.
אני: זה קשה להסביר. אני כותב באתר בנושא מסויים ויש דברים בעולם שאתה כן או לא.
ברזילאי: אני מבין, אולי תנסה להסביר.
אני: בסדר אבל אני מבקש שזה ישאר בינינו.
ברזילאי: ברור.
אני:אתה יודע שהומואים לסביות דו מיניים זה נקרא נטייה מינית.
ברזילאי: נכון זה ידוע.
אני:ובכן יש עוד נטיות. ולי יש נטייה מסויימת. האתר הזה הוא לבעלי הנטייה. אך לנו אין צורך כמו להומואים להחשף בפני החברה וגם הנטייה שלנו נראית לאחרים כמו מחלת נפש.
ברזילאי: מה הנטייה הזאת.
אני:אני אשתף אותך אך עליך לזכור שאני אותו אדם שאתה מכיר. אפילו חלק מהתכונות הטובות שלי שאתה אוהב באות מזה.
ברזילאי: נו זה ברור.
אני: שמעת על בדסמ?
ברזילאי: לא
אני: אתה בטח מכיר סאדו מאזו.
ברזילאי: אההההה כן בטח. אמר בהתלהבות וחייך.
התחלתי להסביר לו את כל העניין של ההסכמה והאמון והיופי שבעולם הזה והוא הגיב בחיוב מפתיע. הוא אפילו סיפר לי שלפני שהכיר את אשתו הייתה לו חברה שבקשה שיהיה אלים וכוחני איתה במיטה.(נשלטת ברזילאית יאמייייי).
לפתע הרגשתי הקלה עצומה. בעיקר באזור החזה. ברכבת הביתה פתאום עלה לי בראש : רגע האם עכשיו יצאתי מהארון מול אדם ונילי? והוא לא נרתע ממני. וואו איזה חיים חדשים הוא נתן לי. למחורת בבוקר פגשתי אותו לרגע לבד לחצתי את ידו בחוזקה ואמרתי מואיטו אובריגדו, באמת מואיטו אובריגדו(תודה רבה).
ברזילאי: למה?
אני : לא ידעתי כמה הייתי צריך לשתף ועשית לי טוב פה. ושמתי יד על הלב.
הוא חיבק אותי ואמר: אנחנו חברים, אנחנו חברים.
פוסט זה נכתב באישורו.
