בפוסטים הבאים אשתף אתכם בכמה שריטות שיש לי במוח.
שריטה מס' 1:
ידע כללי.
אני בולע כל פיסת ידע שאני יכול.
כל פרט ,אפילו חסר חשיבות או קטן מאוד אני בולע. גם אם הוא חסר ערך. המוח שלי נראה כמו מחסן של אגרן כפייתי.
הבעיה איתי שאני יותר מידי אוהב להעביר הלאה.
לפעמים בשיחות עם אנשים אני צריך לעבוד חזק על לסתום את הפה. "זה לא מעניין אף אחד. תסתום את הפה" אני אומר לעצמי. אך לפעמים זה לא מצליח. לפני כמה ימים עזרתי לאחד העובדים למאלות כמה ג'ריקנים של בנזין. הוא אמר לי : "אתה יכול למלא את הג'ריקן הזה?"
"בוודאי," עניתי,"דרך אגב אתה יודע למה קוראים לזה ג'ריקן?
אוי ואבוי אתה לא יודע על מי נפלת".
אך לפעמים אנשים מחליטים להתעסק איתי. "אתה בטח יודע למה הכלכלה האמריקאית לא מתאוששת?"
למה אתם מסתבכים איתי? אתם יודעים כמה אחורה אני יכול ללכת?
לסיכום. אלוהים יקר תודה על אהבת הידע שנתת לי אך למה נתת לי עם זה גם לקויות למידה?
