מוסיקה היא דבר עוצמתי, חיוני לחיי. והדבר היפה ביותר במוסיקה הוא ה"רוק". רוק דורש ממך דבר אחד בלבד: להיות אמיתי. גם כנגן וגם כמאזין. מנקודה זו הוא מוציא אותך לחופשי. הרוק מאפשר לעשות הכל, לשלב, לכעוס, לאהוב, להיתחרמן, כל מה שרק תרצו. הרוק הוא עדין וכסחיסתי, אוהב ושונא. כל מה שעל לבך.
הדבר שעושה לי את זה הכי הוא שילוב של ניגודיות. מטאליקה מבצעים את שיריהם עם פילרמונית. דיפ פרפל כותבים סימפוניות לרוק, לד זפלין קורעים ואוהבים. אפשר למצוא כל מה שתרצו. אין גבולות, אין חסמים, אין נכון ולא נכון. מי שלא הזדיין לצלילי "מדרגות לגן עדן" לא הזדיין לעולם. מי שלא כאב ביחד עם ג'ניס ג'ופלין לא כאב לעולם. הרוק מוציא אותך לחופשי. שילוב פרדוקסלי כזה בין ניגודיות מצאתי בנוסף אך ורק בבדסמ. העולם בו קשירה משחררת, כוחניות מראה אהבה, עדינות מושלמת ע"י ברוטליות.
וגם כאן אתה נדרש להיות אמיתי.
איזה מדהים זה לאהוב בביטוי של שינאה. לשלב בין עתיק לחדש. מה הוליד את מה אצלי הרוק את הבדסמ או הפוך לעולם לא אדע, אך גם לא אכפת לי. הניגודיות יוצרת אצלי משיכה , אהבה, וחרמנות. בעצם כמעט הכל. תמיד אהבתי מפלצות, שנאתי פיות. ככה אני, והרוק והבדסמ מוציאים אותי לחופשי.
לסיום דוגמא; זמרת אופרה עדינה ויפה מלווה בלהקת הבי מטאל גברית וקשוחה. מלכה אמיתית. מעניין אם היא נשלטת כי היא עושה לי חשק לסשן. תהנו: