אני ואתם

חיפשתי כל הזמן דרך להתמודד עם הכאב. בפוסט הקודם הגיבו לי שתיים, תגובות עוזרות בהחלט. אחת מהן כתבה שעליי לחבק ,לאהוב ולהוקיר את הכאב ולהיתעצם ממנו. זה היה כמו זריקת אדרנלין ישר ללב. קראתי את זה  בזמן הפסקת הצהריים. קמתי ורצתי לעבודה כמו חדש.

לחבק את הכאב. מי יכול לחשוב על זה. לזה אני קורא חכמה של האישה הבדסמית. כל כך נכון כל כך חכם. הדרך למעלה עוד ארוכה אבל עכשיו יש לי את הדרך להמשיך. החארות שבחיי לא שווים את זה. את צודקת ,הכאב הוא מתוק ומעצים. תודה לשתיים שעזרו לי היום. ולזאת שנתנה לי את הזריקה, חברת כלוב אחרת כתבה לך שאת מגדלור, נכון, נכון מאוד. ודרך אגב, כתבתי לך תשובה לשאלה המקצועית ששאלת אותי.