הבלוג הזה ,הוא בשבילי. הדרך שלי להתמודד. מי שטוב לו עכשיו שיעבור לבלוג אחר. מעכיר שימחה אני לא.
רציתי להתרחק מפה, לקחת הפסקה. כואב לי יותר מידיי. אבל אני צריך לנקב חור בחזה וליצור נקז כדי להוציא את הרעל ממני, וזה מה שיש לי כרגע. יש כאן אנשים חכמים מאוד ומסכות אין. וזהו המקום הכי טוב לי כרגע.
שוב לא ישנתי, הנער התלוי שב. הוא הביא עימו תיגבורת. האגו מנייאק מהמסלול והאמא ששכחה את חובותיה. את שלושתם הכרתי באופן אישי, שלושתם בחרו בגורל דומה. אישה חכמה מאוד שיודעת לראות לבפנים כתבה שאני בבור, צודקת ,אני במעיין קבר, שוכב לי כשמאות תולעים אוכלים אותי מבפנים. השלושה כמו זומבים מצטרפים לסעודה. הם באו להזכיר לי משהו, רגש חזק אחר שהיה לי, רגש שאני מרגיש כלפיהם. זעם. זעם על האנוכיות שלהם. הם קוראים לי לזעום על כל האנוכיות שבחיי, על האהבה הגדולה שלי שנלקחה ממני. נשארה בי אהבה לשלושה בלבד, האהבה הזאת לא תגמר לעולם. לאחר כל כך הרבה זמן של נתינת אהבה שרציתי לתת ולקבל יריקות בפרצוף, או לא לקבל כלום בכלל, אפילו לא יחס אנושי. להתאכזב מאנשים כל הזמן. סכינים בלב, גרזנים בגב.
בקרוב מאוד אהיה בן ארבעים ואני צריך להתחיל חיים אחרים.
בסוף זה יגמר, אני יודע, אבל כרגע אני לא מסוגל לעמוד בזה. הזעם היה מתוק בהתחלה אבל הוא רק גרם ליותר סבל. אהבה אני לא מסוגל לתת. פוחד כל כך לפגוע באחרים. עותה מסכות כלפי חוץ ונירקב מבפנים. חוזר הביתה בחוסר רצון. לא בגלל השלושה האהובים אלא בגלל אחרים שנמצאים איתנו. הבעיות שלך לא חשובות , גם לא הרגשות שלך. לא התזונה או הנוחיות. רק תן לנו אותך, תן לנו לאכול אותך.
האנשים שעכשיו בחיי הם רק הקש ששבר אותי.
ועכשיו שוכב בקבר ומתכנן את שיבת המלך. להיות מלך רע? להגביל את אהבתי? לגרום לאחרים להרוויח אותה? אני לא יודע. אולי לתכנן נקמה מתוקה. הקלינגונים העתיקים אומרים שהיא מוגשת הכי טוב כמנה קרה.
לא יודע. מה יהיה או מי אהיה כשאצא מהקבר. אני רוצה הרבה. למצוא את האהבה שלי מחדש, למצוא ביטוי לאהבה הבדסמית שלי, הרבה הרבה.
חבר מהעבודה, אותו אחד שיצאתי מהארון בפניו ,זיהה את המצוקה שלי מבעד למסיכה. הוא הזמין אותי לצאת איתו ביום חמישי. לא עשיתי את זה הרבה זמן. מקווה לא להתאכזב. יש לי הופעה בקרוב, הלהקה שלי מתאחדת. נגינה תמיד עשתה לי טוב. אולי נפרסם פה הזמנה, אולי ,מי יודע, יצא לי לפגוש מישהו מפה. אבל כל תיקווה קטנה שצצה מביאה עימה פחד גדול מאכזבה או מפגיעה. לא יודע אם אעמוד בזה שוב. כואב לי, כואב לי כל כך. רק רוצה שזה יגמר. גופי מלא בקביות ופציעות פיזיות, בכאב הזה תמיד ידעתי לעמוד, אבל לא בכאב הפנימי.
לכל מי שכתב לי אתמול, קראתי והפנמתי הכל. תודה מקרב לב. לא הגבתי כי אני לא מסוגל לתקשר כל כך טוב כרגע ופוחד לפגוע במישהו בטעות.
