אני ואתם

סוף סוף היה לי יום יפה.

כשחרא לי החרא בא לי בצרורות.

לפני כמה ימים נעלי העבודה שלי נפתחו, קניתי אותם לפני שלושה חודשים והם עלו לי 300 ש"ח. זה היה נוראי להדביק אותם במסקין טייפ, אני גם מעיין מגיוור חורני, אין לי כסף כרגע לנעליים חדשות וטובות כי נכנסנו החודש להוצאה גדולה.

ואתמול בשיא הכאב, כאשר באתי להפסקת הצהריים אני מוצא שהבוס שלי קנה לי נעליים חדשות. אפילו לא אמרתי לו.

כשאני יושב לנוח עם נעליי המעולות החדשות אני קורא שתי תגובות לפוסט מהבוקר. זריקת אדרנלין קראתי לזה. קראתי גם פוסט של אחת מהן, אני כנראה מתיימר לחשוב שהוא כוון אליי אבל זה נתן לי הרגשה נעימה.

אני רגיל להיות הנותן ולא לקבל כלום. ופתאום, כמה מחוות קטנות אך בשבילי ענקיות שינו לי את היום.

אך הדבר היפה ביותר הייתה הודעת whats up בשבע בבוקר,הודעה מהאחת הונילית, זאת שההודעות שלה הם בדרך כלל: תביא את זה, אל תשכח את זה ותאסוף את זה. הפעם לשון ההודעה הייתה: "יום טוב לך אהובי". איזה כיף להיות "אהובי"

מזה כמה זמן, חזרתי הביתה עם חיוך. איזה נהדר לבוא ולראות את המשוייכת הונילית שלי ,שלומפרית, לא מסודרת בבגדי הבית ולחשוב לעצמי:"איזה כוסית". כי היא תמיד כוסית בשבילי. ולדמיין שאני מרים אותה על כתפי סוחב אותה למיטה ומראה לה מה היא אהבה בדסמית.

להיות משוייך זה חופש אמיתי.