בין שני שולטים הינה סדרת סיפורים בהמשכים בדיונית. אין קשר ביו הדמויות והארועים לבין המציאות.
זוג הנשלטים הגיעו ונעמדו בדלתם של השולטים בשמונה בדיוק. הם נרגשו מאוד מהסכמתם של השולטים להמשיך. הם ציפו לעוד שיחת הכרות אך רצו בליבם קצת יותר. אפילו שהייתה זו פגישה שנייה.
המלכה פתחה את הדלת, הכניסה אותם אך עיכבה אותם בכניסה.
היא לבשה שימלה שחורה וצמודה בעלת מחשוף גדול שהבליט את שדיה הגדולים מאוד. דבר שעורר את האורח מאוד.
"ערב טוב לכם ותודה שהגעתם.
הדרקון ואני חשבנו איך נוכל להעמיק את ההכרות וללמוד עליכם יותר. לכן החלטנו לערוך הערב סשן."
האורחים חייכו חיוך רחב.
"לא משהו קשה מידי, אלא סשן הכרות. אך גם כאשר תצאו מכאן עדיין תהיו בשליטה ותצטרכו לבצע משימה בבית. מחר בבוקר תשוחררו. האם אתם מוכנים לכך?"
האורחים הנהנו בראשם לחיוב בהתלהבות וענו ביחד "כן".
המלכה המשיכה, "אלו הם הכללים: אסור לכם לגעת אחד בשני ללא רשות או פקודה, אסור לכם לדבר אלא אם נאמר לכם, נשאלתם שאלה או קיבלתם רשות. כדי לקבל רשות לכל דבר עליכם לבקש כך: המלכה/המלך אני יכול ל....? שימו לב, אנחנו לא רביעייה. אתה פונה אליי בלבד, ואת פונה למלך. האם הכללים ברורים?"
"כן המלכה." ענו האורחים.
"הדבר הכי חשוב, אם בכל רגע בסשן אתם מרגישים לא בנוח או כואב לכם מידי עליכם לידע אותנו מיד, את אומרת למלך את המילה במבה, אתה אומר לי את המילה לונדון. חשוב לנו שתרגישו בנוח. את מילות הביטחון אתם אומרים מיד ללא צורך ברשות. האם מילות הביטחון ברורות?"
"כן המלכה." ענו האורחים.
המלכה הובילה אותם. האורחת השתוקקה לראות את הדרקון אך הקפידה לא לעבור את המלכה.
הם הגיעו לשולחן האוכל. הדרקון עמד שם ליד עגלת הגשה בפנים חתומות. הוא לבש חולצה צמודה שחורה וג'ינס שחורים. השולחן היה בצורת מלבן והיה ערוך יפה. בקצה כל שולחן היה כיסא, שני כיסאות נוספים היו מוצבים בצד האורכי וכל אחד מקורב לקצה אחר. המלך זימן באצבעו את האורחת אליו, הוא משך אחורה את הכיסא האורכי הקרוב לקצה המרוחק והושיבה בעדינות לכיסא. המלכה ציוותה על העבד לעשות לה את אותו דבר בכיסא אשר היה בקצה הנגדי ולאחר מכן הורתה לו לשבת בכיסא אשר קרוב אליה. כך כל נשלט ישב קרוב לשולט.
המלך עמד בקצה השולחן והחל לדבר.
"יש לסיים כל מנה עד הסוף, אם, מכל סיבה שהיא אינכם יכולים לאכול את המנה, גם אם לא טעים לכם, עליכם לומר לנו מיד. אנו דורשים כנות מלאה."
המלך הגיש לכל אחד צלוחית מרק מהודרת מכוסה במיכסה.
"אנו נפתח במרק אפונה מעודן."
כולם החלו לאכול. מנה ראשונה שניה ועיקרית ונהנו מאוד. כמעט בכל רגע הביטה השיפחה במלך.
היא כל כך ציפתה לפקודה או אישור, אפילו גערה. אך החליטה לעשות מעשה.
"המלך, אני יכולה להגיד משהו למלכה?"
"כן." ענה בקשיחות.
"המלכה אני חייבת להגיד שהאוכל ממש טעים, מזמן לא נהנתי כך."
המלכה צחקה והשיבה " חמודה, תודה לך, אך רמת הבישול שלי היא כזאת שאני לא הורסת חביתה. כל מה שאנו אוכלים הם מעשה ידיו של הדרקון."
השיפחה הביטה בו בהתלהבות. אך הוא היה אדיש ואכל לאט.
המלכה המשיכה" מתוקה מה את מבשלת?"
"לצערי שנינו לא חזקים בכך. אנו יותר מחממים. או מביאים אוכל מההורים."
לאחר המנה העיקרית, הביא הדרקון קינוח. ארבע פרוסות של עוגת שוקולד חמה על צלחות קטנות. הוא חילק לכל אחד צלחת עם מזלג קטן.
אך השיפחה ראתה כי בצלחת שלה אין מזלג. היא לא הבינה בתחילה, אך לפתע הופיע ידו של המלך עם מזלג. הוא פרס חתיכה התכופף לצידה והחל להאכיל אותה. היא התענגה על כך מאוד. לא רק מהשוקולד, אלא מהשליטה אשר בהאכלה.
העבד החל לאכול וציפה שהמלכה תעשה גם כן, אך במקום זאת קיבל פקודה.
"עבד עיניים בצלחת." והוא ציית.
לאחר שסיימו את הקינוח, הקים המלך את השיפחה, הורה לה לבוא אחריו ולקח אותה לחדר השינה.
המלכה ציוותה על העבד להגיע לסלון.
המשך יבוא
שוב, אשמח לביקורות כנות כדי שאוכל לשפר.
