המלך הציב לפני השפחה כיסא, כאשר היו בחדר השינה רק שניהם.
"ברכיים על המושב, ידיים אוחזות במשענת."
השפחה צייתה מיד, היה זה כמו חלום שהתגשם. היא התיצבה על הכיסא במין תנוחת שש. המלך פתח את הארון והוציא ממנו שני צעיפים ונעמד מולה.
"אני לא נוהג לקשור בסשן הראשון. גם לא בשני או בשלישי. אך לדעתי לשם התהליך הבא זה יכול לסייע לך. בגלל שזהו סשן ראשון ועדיין לא שייכתי אותך, אני רוצה את הסכמתך."
השיפחה הנהנה לחיוב, "אני סומכת עלייך לחלוטין. אתה יודע מה נכון."
הוא קשר את ידייה למשענת, נעמד מאחוריה וקשר את עיניה בעזרת הצעיף השני.
באותו זמן, היו המלכה והעבד בסלון, הוא ישב על כיסא, ולאחר שקיבלה את הסכמתו קשרה את ידיו לצידי הכיסא וכיסתה את עיניו.
"עבד שים לב, אני אשאל אותך כמה שאלות, כל תשובה נכונה תזכה אותך בפרס, תשובה לא נכונה תגרור עונש. לכל שאלה יש לך שלוש הזדמנויות לענות. אין מגבלת זמן. אם תענה על רוב השאלות נכונה תקבל פרס גדול. אם לא, עונש אכזרי. האם הכל ברור?"
"כן המלכה."
בחדר השינה, עמד המלך מאחורי השיפחה והסביר לה את אותם הדברים. לאחר שענתה כי הבינה המלך התחיל.
"קודם כל, מהי מילת הביטחון?"
"במבה." ענתה השיפחה.
"יפה, שאלה ראשונה, למה את כאן?"
השיפחה חשבה זמן קצר וענתה: "כדי להישלט על ידך."
"תשובה נכונה."
השיפחה ציפתה לפרס אך לפתע ובהפתעה גמורה חבטה. חבטה כואבת וחזקה בישבנה הרך. חבטה בכל הכוח מיד חזקה מאוד של אדם גדול. אך בתוך הכאב הרגישה השיפחה חום רב. המגע היה עונג צרוף.
"עבד, למה אתה כן?"
"כדי שתישלטי בי."
"תשובה נכונה."
ולפתע סתירה. סתירה חזקה ומחשמלת ללחי.
המלך המשיך, "איך קוראים לך?"
"יפעת". ענתה השיפחה מיד.
"התשובה לא נכונה."
השיפחה ציפתה למשהו אכזרי וכואב, אך כלום. כלום לא קרה. ולפתע היה נדמה לה שהמלך התישב על המיטה.
בסלון פנתה המלכה לעבד, "אמור לי, איך קוראים לך?"
"איתי."
"התשובה אינה נכונה."
ואז כלום. העבד שמע את המלכה מתיישבת בספה. ונשמע גם שהיא החלה לדפדף בעיתון.
בחדר השינה ניסתה השיפחה להבין מה קורה. אך לפתע שמעה קולות של פיצוצים? יריות?
הוא משחק בסמרטפון? חשבה לעצמה. לאחר כמה דקות היא הבינה. זהו העונש. חוסר יחס, חוסר מגע, חוסר בחום. היא רק רצתה להרגיש את המלך שוב. היא חיכתה שיתן לה הזדמנות שניה, אך כלום. לפתע שמעה אותו צועק, "תמות כבר, נאצי בן זונה."
תתיחס אלי, בבקשה. תכה ותשפיל אותי. אמרה בראשה. העונש היה קשה מנשוא והזמן עבר.
לאחר כעשרים דקות, כיבה המלך את המישחק, נעמד מאחוריה ודיבר בטון תקיף. "אני אשאל שוב, איך קוראים לך?"
השיפחה התאמצה לחשוב. היא לא רצתה את העונש הזה.
"כל שם שאתה תבחר." ענתה השיפחה.
"תשובה נכונה."
החבטה הגיעה בחוזקה והשיפחה התענגה על חומו של המלך.
באותו זמן בסלון. "אני שואלת עוד פעם." צעקה המלכה. "איך קוראים לך."
"השם שלי נקבע ע"י המלכה."
"תשובה נכונה."
והסתירה המלטפת הגיעה.
החידון המשיך. העבד והשפחה התאמצו לענות על כל אחת. הם לא רצו לעבור את העונש הזה שוב. כאשר החידון הסתיים הם ענו על כל התשובות נכונה.
בחדר השינה, התיר המלך את ידיה של השיפחה וחשף את עיניה.
"מוכנה לפרס?"
השיפחה חייכה והנהנה בראשה לחיוב.
תורידי את המכנסיים עד לקרסוליים. היא צייתה מיד.
המלך אשר היה מאחוריה כופף אותה והכניס את התחתונים לחריץ וחשף את לחיי ישבנה. הוא החל לחבוט בתחת העסיסי שלה בחוזקה. את ידו השניה הכניס מתחת לחולצתה והחל לשרוט את גבה מלמעלה למטה. השיפחה התענגה על כל רגע. גוף לגוף, בשר לבשר. והחום, החום שהמלך החדיר לגופה.
לאחר שהמלכה שחררה את ידיו, היא הורידה את חולצתו. שרטה את החזה שלו וצבטה את פיטמתו והחלה לסתור לפניו.
לאחר שסיים המלך, הורה לשפחה להתלבש.
"המלך אני יכולה לבקש משהו?"
"רק התחלנו ואת באה בדרישות." גער המלך.
היא השפילה מבטה והתנצלה.
המלך גרר אותה לצד המיטה.
"שיכבי על הבטן."
השיפחה נשכבה על הריצפה והמלך מעך אותה בעזרת ידו הגדולה.
"עכשיו את זוכרת מה מקומך?"
"כן מלך, מתחת למיטה לרגליך."
"על שש." הוא גער. אחז בשערה והובילה אל הסלון.
"מה קרה?" שאלה המלכה.
"היא קצת מבולבלת."
השיפחה הועמדה לצד העבד והמלכה פנתה אל שניהם.
"אתם חוזרים הביתה עכשיו. איסור הנגיעה עדיין בתוקף. שניכם מתישבים על המיטה בישיבה מזרחית אחד מול השני ערומים. לא מדברים וחושבים אם אתם רוצים להמשיך. לאחר עשרים דקות אתם יכולים לקום ולדבר. חישבו טוב על ההמשך. עבד בשעה 4:31 בבוקר אתה מתקשר אלי ומספר לי הכל."
"שיפחה, בשעה 4:32 בבוקר את מתקשרת ומדווחת לי. לאחר השיחה אתם משוחררים."
