אני ואתם

בין שני שולטים הינה סדרת סיפורים בידיונית, אין קשר בין הדמויות והארועים לבין המציאות.

הקדשה:

לאישה מבפנים, על הנאמנות שלך לעצמך, על כך שכתבת לי שהיקום זימן לך את הסיפור הזה.

אני מקדיש אותו לך.

הארבעה ישבו בסלון דירתם של השולטים. זוג מול זוג ושולחן בינהם. היה זה שבוע מאז סשן ההכרות ובמהלכו ביצעו סשן נוסף. הנישלטים רצו להתקדם, אך לשולטים היה חשוב כי שום דבר לא יבוצע בקלות ראש.

המלכה השתמשה ביכולת המקצועית שלה כפקידה משפטית וערכה מסמך המתווה את הגבולות. הנישלטים ביקשו להוריד את חלקם ואף דרשו לתת לשולטים את האפשרות של ערום ומגע מלא. לאחר התיעצות בין השולטים הם הסכימו. אך גבול אחד היה ברור, לא יהיה סקס בין השולטים לנשלטים.

כמו כן ניסחה המלכה מסמך עליו חתמו כל הארבעה, כי יחסים אלה מתבצעים בהסכמה.

לאחר כל הדיונים, הביט המלך בשיפחה,

"אנחנו לא בשליטה כרגע, אנו מדברים בגובה העיניים. את בטוחה שאת רוצה בכך?"

היא שלחה את ידה, ואחזה בידו, "אף פעם לא הייתי בטוחה כל כך במשהו בחיי, תן לי רק לשרת אותך."

המלך והמלכה הביטו אחד בשני והינהנו בראשם.

"שיפחה לחדר השינה מיד!"

היא קמה במהירות והלכה.

"עבד, יש לך שתי דקות להגיע לשרותים, לעמוד על שש עם הראש מעל האסלה כאשר אתה לובש תחתונים בלבד."

העבד קם ורץ.

"טוב, שיהיה לנו בהצלחה."

אמר המלך למלכה.

"יהיה טוב, דרקוני, אני בטוחה, אתה פשוט זורח בשבוע האחרון."

הם נשקו אחד לשני.

"טוב, קדימה לעבודה." אמר המלך.

המלך נכנס לחדר השינה, השיפחה ציפתה לו במבט מושפל.

"תחתונים, חזיה ונעלי עקב בלבד, אבל מהר."

השיפחה החלה לפשוט את חולצתה במהירות, אך כאשר סיימה דחף אותה המלך בכוח למיטה. הוא השכיב אותה על ביטנה  וקרע בכוח את כפתור המיכנס.

"אם אני אומר מהר, אז מהר, מה לא ברור כאן."

הוא קילף בפראות את מכנסיה, הוריד את נעליה והסיר אותם לחלוטין. 

"תנעלי את הנעליים בחזרה, אני לא עובד בשבילך."

המלכה הגיעה לשרותים עם שוט סוס בידה ומצאה את העבד בדיוק כמו שציוותה.

היא הניחה את כף רגלה עם נעל עקב על גבו, היא החלה להצליף בישבנו בחוזקה.

"עבד, אתה יודע למה אני מכה אותך?"

"כי אני עבד רע."

"את זה עוד לא החלטתי, פשוט בא לי להכות אותך, יש לך בעיה עם זה?"

"אני חי כדי לרצות את המלכה."

"עבד מה אתה רואה בהשתקפות שבאסלה?"

"עבד חסר ערך אשר נועד לציית למלכתו."

המלך הוריד את השיפחה על בירכיה. נעמד מאחורי גבה ושלח את ידיו לתוך החזיה. הוא החל לצבוט את פיטמותיה בחוזקה רבה, היא הרגישה מחושמלת, כאילו המלך מתחבר אליה לחלוטין, הכאב היה עונג לשניהם, היא השעינה את ראשה על ידו הגדולה ורק ביקשה בליבה שלא יגמר לעולם. המלך הקים אותה, ביד אחת המשיך לצבוט את הפיטמה, וביד השניה משך בשערה.

"בשביל מה באת לפה? מה את רוצה ממני?"

"רק לשרת אותך." ענתה השיפחה באיטיות ובעונג, "תן לי רק לרצות אותך."

המלך עזב אותה, הוא לקח טוש וסימן נקודה בקיר בגובה מטר.

"בכל פעם שאומר נקודה בקיר, עליך לעמוד מול הנקודה, על ברכיך, כאשר ידיך בגב הראש, האם זה ברור?"

"כן מלך."

"נקודה בקיר."

היא הגיעה לנקודה והתיצבה בתנוחה.

המלכה רכבה על העבד ברחבי הבית, היא עצרה אותו בסלון והורתה לו לעמוד על ברכיו. היא התישבה על הספה והחלה  לנפנף בכף רגלה מול פניו.

"למה אתה חושב שאתה ראוי לשרת אותי?"

"רק תאמרי לי איך ואעשה הכל לרצות אותך."

היא הניחה את רגליה על הריצפה.

"תתחיל ללקק מסביב לנעלים, שלא תעיז לגעת בהם."

העבד ציית בשימחה ותוך כדי הצליפה המלכה בכל גופו.

"אם אתה רוצה להיות העבד שלי, אתה צריך לדעת לספוג, והרבה."

המלך הריץ את השיפחה מהנקודה בקיר אל מקומות שונים בחדר, לתנוחות שונות, ובכל פעם חבט בה המלך בצורה שונה, פעם סתירות לשדיים, פעם חבטות בישבן, סתירות לחי, אך תמיד היה קשוב לה, השיפחה אהבה זאת מאוד כי היה זה המגע החם והאוהב של המלך. כאשר ניצבה שוב מול הנקודה בקיר, פקד עליה המלך במהירות, "רגל ימין שלי."

היא הסתובבה במהירות על ברכיה אך כאשר הגיעה לרגלו, הזיז המלך את הרגלו ברגע האחרון. השיפחה נפלה אך קמה במהירות וקפצה וחיבקה את רגלו במהירות.

"יפה שיפחה, יפה מאוד. מה את מרגישה עכשיו?"

"כי זהו מקומי הטיבעי."

המשך הפרק יבוא בקרוב.