אני ואתם

לאחר כשעה של סשן קשה וכואב, היה גופה של השיפחה אדום ודואב. אך לא היה לה אכפת, רק להרגיש את המלך ולרצותו.

המלך הציב כיסא מול דלת חדר השינה הסגורה. הוא הורה לשיפחה לשבת עליו.

באותו הזמן, הציב העבד כיסא אל מול דלת חדר השינה מבחוץ, זאת על פי הוראתה של המלכה.

המלך התכופף לצד השיפחה ופנה אליה.

"מישהו עכשיו יושב מולך מעבר לדלת, את מבינה מי זה?"

השיפחה הנהנה לחיוב.

"עבד, אתה יודע מי יושבת למולך בצידה השני של הדלת?"

גם הוא הנהן לחיוב.

"אני נותן לך לבחור, את יכולה לקום, לפתוח את הדלת וללכת איתו ולהמשיך בחייכם. או לקום מהכיסא ולחזור לנקודה בקיר, ואנו נמשיך.

"אתה יכול לפתוח את הדלת, לקחת אותה עמך ולעשות כרצונך, או לחזור לשרותים לעמידת שש."

השיפחה חשבה כשתי שניות בלבד, קמה מהכיסא וחזרה לנקודה בקיר בביטחון רב.

לעבד לקח שלוש שניות להחליט וחזר לשרותים.

"שיפחה, גשי על שש לארון הבגדים ופתחי אותו."

השיפחה צייתה.

"במדף התחתון, תראי חולצה אדומה, תרימי אותה."

היא הרימה את החולצה ומצאה קופסה עטופה בעטיפת מתנה.

"פיתחי אותה והוציאי את מה שבה."

היא פתחה את הקופסה ועינה זהרו. היא פערה את פיה והניחה את ידה עליו, אשר גם התחילה לרעוד.

היא שלפה את המתנה היפה ביותר שציפתה לה. קולר.

"בואי אליי על שש ועמדי על ברכיך מולי."

כאשר הגיעה אליו הוא לקח את הקולר מידה.

"אם תטי את ראשך לאחור ותאפשרי לי לקלר אותך, זה אומר שאת נותנת לי בעלות מלאה על הגוף והנפש שלך והם יהפכו לרוכושי הפרטי."

היא לא היססה לרגע ומשכה את ראשה לאחור. המלך קילר את שיפחתו והפך אותה לשלו. הוא הביא רצועה ופנה אליה שוב.

אם תטי את ראשך שוב לאחור, זה אומר שאני לוקח שליטה מלאה על חייך, אך שימי לב, זאת תהיה ההחלטה האחרונה שתקבלי."

ושוב ללא היסוס היא משכה את ראשה לאחור והמלך חיבר את הרצועה.

באותו הזמן ,העבד חיכה בשירותים על שש למלכה.

"עבד, גש על שש לארון אשר מתחת לכיור."

הוא ציית וכאשר פתח אותו הוא מצא קופסא עטופה למתנה.

"פתח את הקופסה, עבד."

הוא פתח וקפא במקומו, רעד של התרגשות עבר בכל גופו.

"אתה יודע מה זה אומר?"

הוא הנהן לחיוב.

"בוא אליי."

היא הלבישה את הקולר לצוורו וחיברה את הרצועה.

"זהו עבד, מהיום אתה שלי, אני אדאג לך ואשמור עליך, אתה צריך רק לציית. מהיום אתה מחויב לכנות מלאה כלפיי וכלפיי השיפחה. עליך לחלוק עימי ועימה הכל. מהיום אתה לא נוגע בנשים, גם לא בשיפחה אלא אם אשרתי לך. מחר נעבור על שאר הכללים, הלילה אני ואתה חוגגים."

היא לקחה את הכלב החדש שלה לטיול ברחבי הדירה.

בחדר השינה, התישב המלך על המיטה מול השיפחה שהייתה על בירכיה.

"מהיום את קוראת לי, מלכי או מלך שלי. את חייבת להיות כנה איתי תמיד, איתי ועם העבד. אסור לך לגעת בגברים, גם לא בעבד, אלא אם זה מגע מיקרי או לשם צורך מידי. את צריכה לציית. אני תמיד אהיה קשוב, תמיד אדע מה נכון, תמיד אהיה מלך חזק, מגן ואוהב. אני גם זמין לך 24/7."

הוא הרגיש כי היא רוצה לומר משהו אך נמנעת.

"שיפחה, זהו רגע שמח אשר נזכור תמיד, את יכולה לבקש משהו."

"מלך שלי, תהיה מוכן להגיד את המשפט הנדוש הזה?"

המלך חייך וליטף את פניה.

"הרי את משוייכת לי."