אתמול, מיד אחרי חזרתי מהעבודה, החלפתי את בגדי העבודה לבגדי החדשים. הכנתי תיק קטן עם צידה לדרך ולקחתי את שתי נקודות האור שלי להרפתקאה. הנפש התאומה שלי תאמה עם אחותה שתארח את נקודת האור הבכורה לכמה ימים בביתה בגוש דן.
אך במקום עוד נסיעה בנאלית באוטו, יצאנו שלושתינו למסע ברכבת. כמובן כדרכם של נקודות אור, היו בעיות. אך אבא שולט תמיד יודע לפתור. היה כיף. הגענו לגוש דן באוירה טובה ונכנסנו לביתה של גיסתי בערב. לאחר שעתיים נחמדות שם ,שמנו פעמינו, אני ונקודת האור הקטן שלי לעבר הרכבת.
הוא כבר חיכה לנסיעה נוספת ברכבת. הייתה זו הליכה של עשר דקות, בהן אחזתי בו בשתי ידי צמוד צמוד אלי. השעה הייתה תשע בערב, ועברנו באזור בילויים. כמה מהמקומות היו פתוחים ומלאים בבלינים.
חבורות של גברים אוחזים כוסות בירה גדולות, הגורמות להם להרגיש גדולים מהחיים, האחד שצועק לכולם "עכשיו על חשבוני." חבורות של אלה, שפעם קראנו להם "כוסיות," אך היום בגילי מכנים אותן בשמן הראוי "נשים." וגם כמה זוגות בדייט. כאשר אני עובר שם ורואה את "הבילוי", ובילוי אחר מונח בזרועותיי, עוברת לי מחשבה בראש, כמה זה לא חסר לי. נכון לעשות זאת לפעמים עם חברים זה נחמד, ולצאת לדייט עם הנפש התאומה זה גן עדן. אבל הבילוי הכי גדול, מונח בין זרועותיי. בעוד אני מתפלסף לי בראש, צועק לי הפילוסוף הקטן שלי את האמת לאמיתה, "אבא רכבת עושה טווווווו." ואני חוזר על דיברי הפילוסוף בקול אל מול כל הבליינים, "נכון רכבת עושה טווווו." הנסיעה בשעת לילה ברכבת הייתה קסומה. האושר הגדול שלי, המראה לי את חיי.
אלה שאומרים ,איזה זקן שמזיין תשכל. פשוט אין לכם מושג. כאשר יהיו לכם פילוסופים קטנים הם ילמדו אתכם את האמת לאמיתה.
