בזמן האחרון אני מתדרדר.
אמנם לא נופל לדכאונות קשים.
אבל כל מה שהייתי גאה בו נעלם.
הייתי קם מוקדם בבוקר, עולה על האופניים בכיף, מגיע מוקדם לרכבת וכותב את אשר על ליבי.
בזמן האחרון קשה לי לקום, האופניים נראות לי כמו סבל ואין מספיק זמן או חשק לכתוב.
ממזמן הפסקתי לעשות פקל״י כוח בערב, ובזמן האחרון העלתי קצת במשקל, אחרי ההישג העצום של להוריד 20 קילו בגדתי בעצמי.
התחלתי לעשות משהו שאני ממש שונא וזה לרחם על עצמי.
אתמול שאלתי את עצמי, איך אגיע לפתרונות אם אני רק שואל כל הזמן?
אז די.
אתמול חזרתי לעשות פקל״י כוח משופרים לפי עצת חברי שהוא מדריך כושר, הוספתי גם קפיצה בדילגית, הבוקר עליתי על האופניים בכיף, הנסיעה עברה מהר. והנה אני כותב.
הפתרונות יגיעו, יש לי סבלנות.
חברה טובה כתבה בעבר פוסט פריקה על הגרוש שלה, אני זוכר איך ראיתי בכתיבה שהיא מתעצמת מכך. אולי אעשה זאת מחר. למרות שקשה לי עם זה, לשפוך 14 שנים של קושי וסבל. אבל אני חייב כבר להוציא את זה.
הגעתי להבנה שהעולם הואנילי נמאס עליי, לא בגלל הסקס, פשוט שם אף פעם לא הייתי מובן ופה מצאתי אנשים שבאמת מבינים ורואים אותי.
אוהב אתכם על מי שאתם
מלך יחיד(דרקון).
