היא רואה את העולם בצורה נפלאה
תמונות תמונות עוברות בראשה.
צלמת מוכשרת מאוד.
לתפוס את הרגע, לתפוס את היופי בעין המצלמה זהו טבע שני אצלה.
אבל
החלק החשוב לה מכל הוא להכנס לחדר החושך ולפתח את התמונות.
לחוות את העולם ממקום בטוח, לראות את האושר והיופי בתמונה בלבד.
וכך הפך חדר החושך למקום הטבעי שלה, כאן לא רואים אותה והיא לא רואה את עצמה.
אך יום אחד קרה דבר שונה.
הגיע אדם, בעצם חצי אדם חצי דרקון.
ובפעם הראשונה היא הרגישה בטוחה לפתוח בפני מישהו אחר את הדלת.
אך האדם דרקון יורק אש ומאיר את החדר החשוך ומחמם אותו.
הרגשה טובה, הרגשה בטוחה.
הרגשה לא מוכרת.
"מה קורה פה?" היא נלחצת ומנסה לפתע לטרוק את הדלת בחזרה.
אך האדם דרקון לא מוותר ומנסה לפתוח בכוח את הדלת.
היא שוב מרפה ומתמסרת, ושוב אותה הרגשה מוזרה ולא מוכרת.
ושוב לטרוק את הדלת.
הפחד מציף אותה מפני הלא מוכר,
אך פחד גדול יותר מפני שהדלת עלולה לפגוע בו כשהיא תיטרק.
"תתרחק!" היא צועקת.
"אני לא מוכנה לפגוע יותר".
"אז תפתחי את הדלת." הוא עונה.
אבל היא לא יודעת מה עושים במצב כזה. וכך מתחיל לו מעגל קסמים.
דלת נפתחת, דלת נסגרת. אבל הכאב והתסכול הכי גדול הוא מכך שהאדם דרקון משום מה לא מוותר.
אדם הוא אוהב ודרקון הוא עקשן וזהו שילוב קטלני למי שבחר לחיות בחדר חשוך.
ואיך הסיפור יגמר?
מי יודע?
ובינתיים אף אחד מהם לא מוותר.