אני ואתם

שנינו יושבים על קצהו של צוק.

נתתי לך להרגיש את מה שרצית.

את הסכנה, את הריגוש, את העמידה על הקצה.

מתקרבת עוד ועוד, רוצה להרגיש את זה יותר, את החוויה המיוחדת הזאת אשר מעצימה אותך כל כך.

מתקרבת עוד, רוצה להסתכל לתהום בעיינים, לעמוד במקום בין שמים וארץ. להשתחרר, להתחבר.

את יודעת שאת יכולה. מצד אחד פוחדת מצד שני בטוחה. יודעת שאת יכולה לחוות ממקום בטוח, כי אני מאחוריך, שומר ומגן. מרגישה בטוחה כשאת חשה את עיניי סורקות אותך. שומעת את נהמותיי מאחוריך ויודעת שאם תפלי אפרוס את כנפיי ואבוא להצילך. אתפוס אותך בתפריי ואשיב אותך למקומך, אעניש, אחבק ואז אתן לך לחוות שוב את הריגוש. כי הרי אני הבאתי אותך לכאן.

שולחת את ידך לאחור ומלטפת את החזה הקשה והמסוכס שלי, המקום הבטוח שלך. מביטה לאחור ובוהה בי, מגינך, אדונך ואהובך.

את כל כך יפה והריגוש שבך מגביר את משיכתי העזה אליך. אך לא אתרשל ולא אפול. כי קודם כל אגן עליך מהעולם ומפניך. אהיה שם תמיד בשבילך, מעליך.