אני ואתם

ידידתי הטובה ואני חווינו לאחרונה, כל אחד בחייו, סיפור דומה מאוד באותו הזמן.

מהסיפורים הקשים שגורמים לך להיות כמו הר געש שעומד להתפוצץ מבפנים.

תיסכולים אשר נוצרים בליבנו כמו גידולים ממאירים.

כאב נפשי גדול.

ירידה בערך העצמי שלנו.

אני בטוח שרובכם יודעים על מה אני מדבר.

לידידתי ולי יש חיבור טוב בגלל ששנינו מרגישים ורואים את הדברים בצורה דומה.

בזמן שהכאב והתסכול גדלים, תמכנו אחד בשני. שיתפנו, פרקנו ויעצנו.אך לפני כמה ימים, בעוד אנו משתפים אחד אתהשני בכעס ובשבירה, קמתי לפתע ואמרתי

די!!!!!!

לא רוצה יותר ליפול לדיכאונות.

לא רוצה יותר רחמים עצמיים.

אני מכריז על מרד

אנו אנשים חמים וטובים ולא ניפול יותר לכעס ולשלילי.

לא נשפיל את ראשנו יותר בפני אף שיברון לב.

הושטתי לה יד והרמתי אותה למעלה.

אנו יוצאים למרד

לא נבטל יותר את מי שאנחנו בגלל תיסכולים שלא יפתרו לעולם.

לא נאטום את ליבנו בגלל פחד להפגע.

פתחתי את הנשקיה

אמרתי לה

"בחרי"

היא אחזה בחרבה ואני בחרבי.

אנו יוצאים למלחמה ביחד.

מלחמה על ליבנו ונפשנו.

"את איתי?"

"רגע"

היא לוחשת

"אתה תגן עלי?"

"תמיד".

יודעים אנו להיות חזקים בשביל אחרים תמיד. אך לא בשביל עצמנו.

לכן נעמוד ביחד חזקים אחד בשביל השני.

אחזנו בחרבותנו, עמדנו גב אל גב, נלחמים, מגינים, בשביל עצמנו ואחד בשביל השני.

dont fuck with the rebels

מוקדש לידידתי הטובה והיקרה, שהיא חזקה יותר ממה שהיא חושבת.