אני ואתם

הדרקון צלל לעבר עולם המתים.

רצונו לחיות נגמר.

אך כאשר הגיע למעבר בין העולמות פגש אותה, זוהרת, מיוחדת.

בידה האחת לפיד ובידה השניה כדור בדולח.

הדרקון לא ציפה לזוהר כזה במקום שכזה.

כל כך עדינה, כל כך צחה.

אך משום מה לא מפחדת ולא נרתעת.

לא מגודלו ולא מחזותו המפחידה ובטח לא מעוצמת נפילתו.

בחיוך אחד יפה עצרה אותו בין שני העולמות.

היא אמרה לו שעולם המתים הוא לא כל כך נורא והובילה אותו לשם.

הראתה לו את היופי שיש בעולם הזה ואת היופי אשר נמצא בתוך האפלה.

מילותיה נכנסו כמו סכין לתוכו וגרמו לליבו לפעום שוב. 

בעזרת הלפיד שלה האירה את דרכם בעולם החשוך ולימדה אותו כי משם אפשר רק לעלות.

הם הלכו להם ביחד מאז בין שני העולמות.

האירו את עולם המתים וצחקו על עולם החיים.

היא לימדה אותו מחכמתה והוא הדריך אותה איך להנות מגינתה.

כי עולם הצומח הוא בדמו כמו שעולם החכמה בדמה.

הוא גם הראה לה, בדרכו השונה כמה היא מיוחדת ומופלאה.

ומאז יודעים הם להאיר ביחד כל פינה חשוכה.

הדרקון והאורקל

שילוב שהונצח בתמונה

אגדה שהייתה באמת.

מוקדש לאורקל שלי בילי.